דודה פאני.

     דודה פאני. מאת זיגי בר-אור 

אני מקווה שאתם עוד זוכרים

שיש לי דודה שקוראים לה פאני,

כן, זאת שנדחפת אלינו כל שבת

והביאה לנו בכל יום ששי שבאה

קומקום חשמלי, כבר יש לנו שמונה.

ובכן, אמש היא צלצלה לי

ונשמעה מאד נרגשת:

"שמעתם שבקרוב תהיה מלחמה ?

ואני בכלל לא הספקתי להתארגן לזה".

כל הסבריי שאין שום מלחמה,

וגם אם יש מתיחות בצפון

את גרה בחדרה וזה לא בצפון,

לא הועילו והיא החלה לבכות לי

שאני חייב לבוא אליה לעזור להתארגן.

הבטיחה שההתארגנות תיקח רק יום אחד.

יש לי לב חלש, התנעתי המכונית ונסעתי.

קיבלה אותי עם כוס תה בלי סוכר

באמרה שמניסיונה במלחמה

שסוכר יהיה אז קשה להשיג.

דבר ראשון ביקשה שאדביק לה

על כל החלונות סרטים מדביקים,

אחרי זה שניסע לסופר לעשות קניה,

רק שאלה למה באתי במכונית קטנה

וגם אין גגון, אז היכן נשים הכל ?

הבטחתי שהכל יכנס ונסענו.

רק התחלנו בקניה כמעט התעלפתי,

שימורי ירקות לקחה הכל בקרטונים

3 מכל סוג שבכל אחד 36 קופסאות.

1קרטון קמח לאפיה

2  קרטונים בקבוקי שמן

3 קרטונים סוכר

4 קרטונים עם אטריות מכל סוג

רק מלח לקחה 5 חבילות של קילו

וכך עוד המשיכה לקנות מכל וכל.

התחלתי להעמיס והזעתי.

אמרתי לה שתחכה לי רבע שעה

כי אני נוסע לתחנה למלא אויר לצמיגים

שמהעומס כבר קיבלו בטן כמו בהריון.

חזרתי וחשכו עיניי. בכניסה עמד

טרקטור-מזלג ועליו עוד המון קרטונים.

אמרתי לה לשמור על הכל עד שאחזור

ונסעתי לביתה לפרוק וחזרתי לסופר

להעמיס לנגלה השניה.

בחוץ כבר החל להחשיך ורציתי לנסוע

כבר לביתי ואז לפתע אמרה

שהיא פוחדת שהמלחמה תתחיל הלילה

ומתחננת שאשאר ללון אצלה

ומחר נעשה עוד קניות של כמה דברים

קטנים ששכחה כמו סבונים ואטמי אוזניים

כדי שלא תשמע את רעש התותחים.

המשך יבוא.