חוק עזר ערוני

היום באה אלי צעירה יפהפיה לקוחה ותיקה, קונה אצלי תחתוני חיתול שהיא צריכה כי לא מצליחה להגיע לשרותים. תחתונים מיוחדים צמודי גוף ודיסקרטים אפילו קצת בורח כלום לא מרגישים. בחורה רצינית, משכילה וגם סקסית אפשר להגיד. היא מסתירה מה שצריך ומבליטה מה שאפשר. לא יותר מ-30 ממשפחה קשה.

הבעיה אצלה ברגליים, אני חושב מלידה, בקושי עומדת, הכל עקום, שום דבר לא במקום. חוץ מזה עוד דברים קטנים של חוסר שליטה בסוגרים. בגלל זה היא באה אלי. לי יש את כל הפתרונות "הטכניים" בשביל אנשים מסוגה שאין בכל מקום.

אבל לא רק בגלל זה. היא נהנת לדבר איתי. יש לנו שיחות נפש, ככה תוך כדי קניה. היא מספרת לי על אהבות כוזבות, על טיולים, על עבודה, על בעיות של יומיום ואני אוזן קשבת לא יכול לעזור לה הרבה, חוץ מהחיתולים והנשיקה שמקבלת ממני בכל פעם שהיא באה. באמת אני מעריץ אותה.

המצב הכלכלי שלה לא מי יודע מה, אבל אני לא עושה לה הנחה:  עסקים ורגשות לא הולכים יחד ברחוב.

ויש לי רגשות. בעיקר כלפיה. אילו יכולתי הייתי יוצא איתה. קובע פגישה. בקלות היינו יוצאים יחד לסרט או למסעדה. למה לא יכול ? אולי לא רוצה. אולי לא מעז להציע לה. אולי סתם פחדן. מה שבטוח שהיא קשורה אלי חזק חזק. אנחנו מדברים בטלפון, לפעמים אבל לא דברים רציניים. תמיד הכל נגמר בביי, נתראה בחודש הבא.

באה אלי עם מכונית נכים מיוחדת. בהעדר מקום מוסדר החנתה על המדרכה.

האמת קצת הפריע לעוברי אורח. אבל ככה כולם חונים.

ותוך כדי קניה ראתה בחצי עין פקח עיריה! פתחה בכמעט ריצה על קביים נעה ונדה בצורה נורא מצחיקה נופלת לא נופלת, מתנדנדת לפה ולשם, ואני מתבונן מרחוק לא יכול לעזוב את החנות, מלא באנשים, דורשים אותי, לא יכול לעזוב את המקום.

ופקח רואה וממהר להוציא עט ופנקס ורושם בזריזות מדהימה ובוחן שהנכה מתקרבת בצעדי ענק מבוהלת, מסתכל בקפידה מספר הרכב והשעה הנכונה ורושם את שמו.

ומצטער הדו"ח נרשם. מחייך סיפוק מושלם. כתוב בספר החוקים אסור לחנות על המדרכה.