שעות קטנות

אילן היו השעות הקטנות שביום ביום שרדפו אותי. העבודה הייתה נראת לי סיזיפית יותר מתמיד. ישבתי בעמדה בחוסר מעש לקראת הטלפון הבא שאני הולך להוציא לאותו לקוח חסרת סבלנות שאותו אני יכול להבין. 

המחשב נתקע והמערכת קרסה, הרבה עובדים ומנהלים חגו סביבי ללא הפסקה ומלמלו סיפורים על שראית העולם שלהם כל כך קטנה. 

ולפתע הוא הגיע, גמד. 

כובע אדום עם נקודות שנישא מעל ראשו; זקנקן מסורק הידר את פניו הזקופות לכל כיוון. הוא בא לכיווני עם מחברת בעלת עטיפת עץ ואמר לי בלחש ; ״תלמד לבצע את כל הקסמים שרשומים פה וכך תצא לחופשי מכל עוולת היקום.״ השאיר את מחברתו על שולחני והתגמד לו אל מאחורי הקלעים.

את מחברתו פתחתי והכל היה כתוב במילים ובסמלים לא מובנים , רציתי פינה שקטה בשביל ללמוד את הקסמים אז לקחתי את המחברת לשירותים . 

אחרי שהתיישבתי בנינוחות על האסלה ובדקתי כמה לייקים עשו לי סטטוס בפייסבוק (34 עד השעה הנוכחית) פתחתי את ספר הקסמים שנית. 

בעמוד הראשון (שהיה ללא כל איזכור מהמחבר) ראיתי תמונה של חתול שחור, מסרק, תרכיז לימון לשתייה וילד קטן עם מוצץ. מעל כל התמונות היה רשום 

בעברית משובשת 

״יציריט חות מתמשח״ 

לא הבנתי בדיוק מה הכוונה ומאיפה אני עכשיו יחטוף ילד קטן עם מוצץ. 

עברתי לעמוד הבא במחברת 

והוא היו מצויירים אישה עם שערה אחת על ראשה, דלת עץ, ארנב וליצן מתלוצץ.

ומעליהם היה רשום 

״החולייה שחסרא בחלונוט״ 

שוב פעם הפכתי מתוסכל. 

עד שמביאים לי ספר קסמים שבעזרתו אפתור לי את כל החיים הפכתי ליותר מבולבל. 

הסתכלתי בשעון ראיתי שאני על האסלה כבר יותר מידי דקות. קמתי במהירות , שתפתי ידיי והלכתי במהירות לעמדה שממרת את חיי. 

לאחר כמה דקות של שיחות עם לקוחות שמתי לב שאת מחברת הקסמים לא נמצאת עלי ושכנראה בשירותים השארתי שחכתי אותה. 

קמתי בלי חיפזון מהעמדה כשאני באמצע שיחה עם לקוח ונגשתי שנית לתא בו הייתי.

אך בו לא היה דבר, החברת נעלמה ממנו כאילו לעולם בו לא הייתה . יצאתי מהשירותים והלכתי לזכרים. שאלתי אותם אם הם ראו ספר שהשארתי בתא אך אף אחד מהם לא ידע במה מדובר. נאנחתי קלות , הלכתי לפה, רצתי לשם , איפה לעזאזל מחברת הקסמים שאבדה לפתע מחיי?

והנה, בן כל המהומה, ראיתי אותו שוב פעם, את הגמד הקטן ליד החדר אוכל, יושב לו בנחת שותה כוס מים . ״גמד! לא תאמין אך אבדתי את מחברת הקסמים!״ 

הוא חייך, ושתה את כל כוס המים בלגימה אחת . ״גמד? אולי לא הבנת. אבל מחברת הקסמים כנראה שנגנבה!״ 

הוא הביט בי בתמהה את פיו פצח ושחרר קריאה ״תבין מחברת הקסמים היא רק קלשאה הקסם האמיתי הוא לא להבין ולאבד את המחברת ולהבין שלכל צרה בחיים יש כותרת, לא ברורה, עם ציורים לא קשורים  שיוצרים תחושה שהם החידה לפתרונות בחיים.״  למה הסיפורים לא יכולים להיות יותר קלים ובדרך יותר בטוחה , למלך בדולינה זה לא היה קורה ואני אומר את זה בבטחה. ״אז מה יהיה עכשיו? איך אצמח כמו אפונה?״ 

״בחיים אין הפתעות בצורת אפונות ואין הבטחות שתמצא לך אחת כזאת. 

תעצום עיניים ותביט בי שוב, אני רק החבר שנתקרא לו אתא ואתא הוא אני שאין לו כבר שם. 

רק רצף של מילים ללא אמירה חד משמעית.״

הגמד נחצה לשתיים ונעלם אל תוך מערה.

חזרתי בסוף היום לעמדה,

חשבתי על תועלת 

אך הבטן של מקרקרת

ולמה זה טוב לאכול אם אף אחד לא רוצה להשמין , ואנשים באפריקה מנופחים רק באוויר.