חזרה ליצירות
סיפורים

דממה - אני עם עצמי ואיתי

אביה | (08/09/2006 11:15) | 197 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
טוב, זה לא סיפור, לא קצר לא ארוך, לא פרוזה לא שיר, רק מחשבות שלי עם עצמי ואיתי כי הייתי שם לבד.  שוב, כמעט כמידי יום שישי הגעתי אל השער הגדול, החניתי את המכונית בצד יכולתי גם באמצע הכביש ממילא אין תנועה שם הכל שקט, שקט מידי אפילו. נכנסתי דרך השער הגדול הוא לא חרק היום, כבר הבנתי שהיום אני נבלעת לתוך שקט , יותר מידי שקט אבל למי איכפת העיקר שבאתי לבקר את אמאבא, הם הרי כבר רגילים לביקור הזה , אני מגיעה מדליקה ארבעה  נרות נשמה כי יש פשוט  4 בתי נר. ככה אמא שלי ביקשה שאם אני מגיעה שאדליק לה נרות כדי שלא יהיה לה חשוך מידי, היא תמיד אהבה אור. הדלקתי את כולם  סידרתי קצת את העציצים גם ניקיתי קצת שיהיה נקי אמא גם אהבה שתמיד יהיה מסודר ונקי.  התיישבתי על השיש השחור הבטתי בשתי המצבות ולא היה לי מה להגיד, פעם ראשונה ששתקתי שם, ש ק ט   ד מ מ ה מסביב ואין לי מילים. הרי כל פעם אני מגיעה מספרת לאמאבא כל מיני דברים אפילו בקול רם, אני שומעת את עצמי מספרת להם והפעם ישבתי, בהיתי ולא היה לי מה להגיד. רציתי לספר להם על השבוע שעברתי , לא היה לי כל כך מצב רוח גם אכזבות כאלו ואחרות במיוחד התאכזבתי מכמה אנשים  והמילים פשוט ל א יצאו , יכול להיות שהם לא רוצים לשמוע כשרע לי?כשעצוב לי?  הם רוצים רק סיפורים עליזים?
  הבטתי מסביבי על שורת הברושים משני צידי המצבות הם עמדו זקופים מתמיד כמו משמר כבוד לכל המצבות שהיו ביניהם. היום היה לי פתאום זמן להסתכל על המצבות שלידי וגם אלו  הרחוקים  ממני חלק עם מגן דוד , חלק עם סמל המנורה לכל אחד הכתוביות שלו.
 על המצבה של אמאבא כתובים דברים אחרים, באף מצבה זה לא כתוב אני בחרתי את המילים מבונה המצבה,  לבד בחרתי, אף אחד לא היה שותף לבחירה שלי. ושוב הסתכלתי מסביבי אפילו הלטאות שתמיד מסתובבות על יד ועל המצבות גם לא הגיעו היום, מן יום כזה של שקט של דממה ממש הייתי לבד וחשבתי האם כולם כאן מחכים לימים הנוראים? גם לעשות חשבון נפש? פתאום הגיעו שלושה גברים הם עמדו במרחק מה מהמצבה של אמאבא והם התפללו נדמה לי שהיה "אל מלא רחמים" לא כל כך מבינה בתפילות האלו,רוח קלה  החלה לנשב הביאה את האותיות שלהם לעברי שמחתי כאילו הם הרגישו שהייתי היום לבד ולא היה לי מה לספר לאמאבא  הם באו לשאת תפילתם גם בשבילי.
המשכתי ככה לשבת ורציתי לספר, המילים לא יצאו .לפתע הגיעה לטאה אחת עצרה, עיניה היו מול עיניי וכמו קראה את מחשבותיי והיה נדמה לי שהיא אומרת לי בשני קולות: "את לא לבד, הנה באתי להיות איתך" ואז רק הדמעות יצאו במקום מילים.
היום לא היה לי מה להגיד ולספר לאמאבא ובאתי במטרה לספר כל כך הרבה סיפורים נאלמתי לגמרי, פעם ראשונה שזה קרה לי כמו שיתוק אחז אותי במיתרי גרוני ורק עצב ויגון מילאו את לבי.
אני מקווה שבשבוע הבא יהיה לי מצב רוח טוב יותר לספר להם את כל מה שעובר עלי.
 
 
(זה באמת לא סיפור אלו רק כמה מילים בשבילי לאחר ששבתי מבית העלמין)
8.9.06 
 

תגובות

חזרה ליצירות