בעין הסערה
לילה חשוך חסר כוכבים לא ניתן לראות דבר, דממת מוות שתיקת עולם , דוהר הוא על סוסו אל תוך עומק האפלה. עטוף הוא בגלימה לבנה , מצנפת רוכבי המדבר מונחת על ראשו , עיניו רושפות אש ליבו פועמת בחוזקה , דוהר אל תוך עומק הלילה מחשבתו מרחפת אל יום האתמול , אור עיניה פנסים לדרכו מובילים אותו אל ארץ נוכריה.
אתמול דהר בראש אנשיו אל מרחבי הציד , שלל רב נפל בחלקם , רוח המדבר הביאה עימה ציפורי מאכל מעבר להרי האטלס השחורים . כבר מרחוק ראה את קבוצת לובשי השחורים הדוהרים בין אוהלי השבט בצעקות אימה , זורקים לפידים לכל עבר ומרוצצים את גולגולות האנשים הנסים לדרכם . זעקות שבר נשמעו מכל עבר , נשים וילדים ברחו ונסו על נפשם , אנשי הלילה הכו ללא רחם. בראשם הוא עמד מנהיג המדבר האכזרי , עומד הוא במרכז ומחייך את חיוכו הזדוני. אותה הרים על סוסו השחור , כולה עטופה במחלצותיה כולה שחורים מכוסה מראש ועד רגל , רק עיניה הירוקות המביעות אימה זהרו למרחקים באור יקרות אש נשמתה הנלחמת על קיומה. בכוח רב הצמיד אותה אליו ובדהרה יצא למרחקים ,אחריו אנשיו בסערת אבק אדירה השאירו את חורבות נווה המדבר כאבוקות דולקות ומאירות את חשכת הלילה.
מסתובב הוא בין האוהלים , תמונת עיניה לא עוזבת אותו , זוג לפידי אש להבת אישה. נזכר ביום ההוא להבת מדורת הלילה המשתקפת בראי אור עיניה.
היא ישבה באוהל הנשים גלימה ארוכה מכסה את כל גופה , רק ברק אחד נראה בשטח , ברק עיניה במשתקף אל להבות המדורה. צולל הוא אל עומק נשמתה , צועדים הם על חוף הים הרחוק , שניהם יחפים , גלי הים הלבנים מתנפצים אל שברי סלעי החוף , הם לא מדברים , שתיקה רועמת מגע שפתיים אש התשוקה התמזגות הבריאה המראה אל עולם האהבה.
דוהר הוא על סוסו השחור אל מעבר לאופק , יודע רק דבר אחד היא תחזור , חודר הוא אל אפלת הלילה השחור בעקבות שתי לפידים , אורות מרצדים בלילה חסר כוכבים , אור עיניה מצפן הוא לדרכו.
יום רודף יום , לילה בעקבות לילה הדרך לא נגמרת , חום השמש מכה ביום וקור קרח לילות המדבר. מרחוק הרי האטלס השחורים , נשרי המדבר מרחפים מעל מחפשים את קורבנות השממה , את אילו שלא צלחה דרכם.
גופו המשורג רכון קדימה גלימתו הלבנה מתנופפת כשובל גלים בסערת הים , דבר לא עוצר , ביום שני עמודי עשן ובלילה שתי אורות מרצדים , אורות עיניה אותם לא נוטש , אליה יגיע ימסור את נפשו אם יידרש.
לפתע מטר חיצים ממארב , קופץ הוא מסוסו ותופס מחסה. אליו מגיעים שלושה , שולף הוא את חרבו המעוקלת , אש קרב המדבר , נתזי מגע החרבות נשימת קרב אדם באדם , כוח מעולם אחר זוכר את עיניה המבקשות והשלושה נופלים שדודים לרגליו.
ארבעה נוספים מגיעים , דמותה רואה ממרחקים פוסעת בין דקלי נווה המדבר, צועדת אל מעין מים זכים , עירומה היא , גופה חמוקי תום אישה , שדיה זקורים וחצופים , אגנה עמק סער חווה , חיוכה מתוק מדבש. מזילה את בושם התמר על גופה , מלטף הנוזל את עורה הלבן נמס אל תוך קימוריה , עיניה שוחקות אש להבה , הילתה אור המדבר.
סערת אש פעימת ליבו , שריריו משתרגים חזהו פועם , רוח הקרב עוצמה נותנת , מכה את הראשון שני מפיל בתחבולה את השלישי מסנוור באבק הדיונה ואת הרביעי לבור מפיל . עומד הוא מתנשם , געגועיו רבים אליה כלתה נפשו כולה מרורים.
עומד מולו חיוכו אכזר , "סופך הגיע יומך האחרון" את חרבו החדה מרים להכות באיש. עיניו מבט מזרות , עומק אש מהפנט גיבור . לפתע נאלם האיש השחור , מבט עיניים אותו יגמור והאיש עליו יגבור.
החרב מתרוממת הראש נופל , עיניו סגורות חיוך נגמר , לא שמחה בלב לא עליצות ניצחון רק אותה רוצה לראות. מסתכל כה וכה והיא איננה , מחפש בעיניו תשובה ואין עונה.
רוח ממזרח לפתע הגיעה , ענן אבק צהוב , גרגרים מילאו את עיניו והוא הפך סומא למספר דקות , לאט לאט ירד האובך והרי האטלס השחורים הזדקרו מתוך אודם היום אשר התמזג עם צבע השמיים הכחולים לגוון ארגמן בוהק צבע יין הענבים בציר ביכורי שפלת המדבר.עיניו התרגלו מחדש לאור , רוח קדים חמה שרפה כל פינה בשטח. ההר נראה גבוה מתמיד וקצהו ערפל קדומים אפרפר לבן כעשן העולה ממדורת השבט.
מבעד לערפל נראו פנים , זוג עיניים מאירות כזוג כוכבים בדמדומי יום. הילת אור עטפה את פניה חיוך מלכת המדבר והוא יכול לשמוע את קולה הקורא לו לקחתה אליו.
סלעי ההר עומדים דוקרים ומאימים , קור הקרח האכזר ניצב דומם כמכשול בלתי עביר. לא נראה סדק או דרך בהר רק אבנים חלקות ללא בליטות או זיזים שניתן להשתמש בהם לטיפוס. צופה הוא למרומים שומע קול קריאתה , רואה במרחקים זוג מאורות מרצדים , יודע הוא כי היא מצפה לו. הערב יורד רוח צינה מרחפת , מרים את רגלו קדימה ומתחיל לטפס , הכול הולך לאט , יודע שהזמן קצוב, כבר לא אורות חזקים אם יכבו יאבד דרכו והיא תאבד לנצח.
נאחז בבלט ובכל זיז הקור מכה ללא הפסק , קוצי הדרך חודרים לגופו המדמם וקצות הסלעים חותכים בבשרו החי. הכאב ללא נשוא הקור והצינה חברו יחדיו , עצמותיו נוקשות , שריריו כואבים והוא ממשיך בדרכו , צעד אחר צעד.
עומדת היא קשורה לסלע בכבלי ברזל , נשרי השמיים מרחפים מעל כוחותיה אוזלים , רוח ההר מכה ללא רחם, הצינה גדולה עוצמתה רבה , תחושתה חזקה הוא יבוא להצילה. גופה רפה פניה נפולות שיערה מתנופף ברוח ללא כיון , רק עיניה רושפות אור יקרות מצפן דרך לנשמתו , ברק חום לעוצמתו.
לפתע סערה רוח חזקה המאיימת להעיפו מההר , אין לו במה להיאחז , עוצמתה הולכת וגוברת , גשם זלעפות ברקים ורעמים , לילה חשוך קול נשמע חיות היער המצפים לנפילתו , רק הוא והרוח במלחמת הישרדות , במרחקים עדין שתי מאורות את דרכו מראים , עוד צעד עוד כברת דרך . לא רואים מאומה רק חשכה וערפל , הגשם מכה ללא רחם. לפתע נפילה לתהום הסתחררות אל תוך הבלתי נודע , האורות הולכים ונעלמים הולכים וכבים.
רוח סער הוריקן לפתע מגיעה הוא מוצא את עצמו בעין הסערה היא מרימה כל חפץ למרומים , הוא מרגיש כיצד הוא מתרומם ועף למעלה למעלה , הוא מזהה אורות הולכים וקרבים.
לפתע הירח יצא מבעד לעננים , הגשם פסק , דממת אלוהים עומד הוא מולה שותק , עינים בוערות הכל אומרות.
