זיוני זחל

**הערת הכותב**

לא התבלבלתי, אני יודע שכאן כותבים שירים,

ואת הסיפור הזה בפועל העלתי לעמוד הסיפורים אך רציתי לערוך בו את הפונט, וכשחזרתי ראיתי שהסיפור עבר לקטוגוריה של השירים והחלטתי שזה יהיה נחמד שתקראו 

סיפור שלי, כותבי השירים והפיזמונאים היקרים 

 אולי גם תהנו. ;)

******

אז לאחר 3 שנים של אורגיות מאמרים וחשיש סיימתי תואר ראשון בבילבולי מוח.
כולם היו שמה לצפות בי זורק את הכובע האקדמאי השחור לאוויר. אמא הזילה דמעה ואבא הזיל זעה מהחום. 
אז הלכתי לראיון עבודה, ישבה מולי מראיינת אדמונית בעל חצי תואר במדעי הפרוטקציה והחלה לשאול אותי מגוון רב של שאלות על עצמי ועל על עתידי והראתה לי שלא מעניין אותה דבר חוץ מהמזגן במשרד. 
אחרי הבלבול שכל שערך כרבע שעה היא חייכה אליי ואמרה שיצרו איתי כבר קשר ובמקרה הכי טוב שאני אצור קשר איתם.
לא הבנתי למה ביצירת קשר הזאת , 
הרי סיימתי כבר את התואר ,
אני - וסליחה על הבוטות - זיין מוח לתפארת 
ותשאלי את הנציג שירות של יסס .
אז תקבלי אותי כבר לעבודה , אני רק רוצה להיות העבד המודרני שאותו אתם מקבלים בכבוד אליכם. 
״תקשיב ,״ אמרה שנייה אחרי כשקמתי מהכסא. ״כרגע .. אין לנו מקום בשבילך בתחום שלך. אבל יש לנו משרת עבדות מצויינת בשבילך!״ 
התיישבתי בתקווה.
״יש לנו עבורך משרה של 6 שעות 7 ימים בשבוע, בלי הפסקות ובלי שירותים ועוד בשכר מינימום שאמנים עליו היו חולמים. אתה מוכן לשמוע?״ 
הנהנתי . 
המשרה היא נציג שירות לשמיעת תלונות על החברה שלנו , כל הלקוחות, שמרביתם אינם מרוצים ואינם יודעים על מה הם בכלל משלמים, יתקשרו אלייך, כל המשמרת יקללו אותך, וישנאו אותך , לא באופן אישי, ואתה רק צריך להקשיב ולהיות אליהם אדיש. 
לקחת ?? כי אם לא,, אחרים יקפצו על זה במקומך..״
אבל
אני רק בנאדם ששכח את החנות שלו פתוחה ביום כיפור בארבע בבוקר פרצו אליה אנשים עם מסכות מוכרות על הפנים ולא גנבו ממנה דבר אולי רק חפץ או שתיים שירשתי אותם מאיזה דוד קדמון שלא הצליח לקום בבוקר למשמרת של ארבע בבוקר ומחר יש לו איזה תאריך ולאחר מכן פספס את האוטובוס שייקח אותו לרכבת שתקח אותו לאוניה שתקח אותו לאוניברסיטה של החיים ושל איזו זונה שמתה בחמש לפנות בוקר כי עלו עליה עבדים שעובדים ביום כיפור בשש לפנות בוקר 
ומי אני? אבל אותך אני מזהה ישר 
ולמה אני? אבל את מקבלת תמיד בזמן
ואיך אני? אבל אצלך הכל ברור 
וכמה אני? אבל את רק אחת את רק אחת את רק אחת וזה ברור לי מאליו אבל השאלה תמיד נמצאת בתוך התשובה תמיד זה תמיד נצחי וזה תמיד לאותו רגע שזה קורה לי לכם להם שחושבים עלי שחושבים עליהם שחושבים על כל מיני מעשים רעים ועל שירים שלא עושים לי טוב ועל חשיש שבורח לי למקומות טפילים במוח שרק יתוש עם מבחנה אליהם יכול לשים לב תמיד כשאני קם בבוקר ואני מסתכל למעלה אני רואה שהרבה כתוב ואני שואל עצמי 
מי כתב את כל זה אני רואה אותי
אבל אני מי אני? אבל אותך אני ישר מזהה כמו סרגל באמצע שיעור הנדסה חורק שיניים ואת מסתכלת עליו והשעה תמיד מוקדמת בשבילי ואיך עושים שהכל יחזור לא להיות קיטש והקלשאה הגדולה ביותר הוא זה שיקרא את זה ויבין שהוא רק בנאדם בלי סימני פיסוק 
.
אז ,,, קבלתי בסופו של דבר את המשרה 
ואני עד היום אינני אבל עד הסוף . . .