שירים

והירח שתק


וְהַיָּרֵחַ שָׁתַק.
שְׂפָתָיו הַמְּרוּחוֹת
תְּמִיהָה
פָּעֲרוּ אֶת הַלַּיְלָה
לִקְרָעִים.
 
עֵינָיו סָפְרוּ כּוֹכָבִים
חֲבוּיִים
בֵּין דִּמְעוֹת עֲנָנִים
מְהוּהִים
וְהַשָּׁמַיִם, גַּם הֵם
לֹא יָדְעוּ לְדַבֵּר.
 
לֹא יָדְעוּ הֵם
אִם לִרְגֹּם אֶת
הַגְּרָמִים
וּלְהוֹרִיד מֵי אַפְסַיִם,
אוֹ לְהַבְטִיחַ מָחָר
מִסּוּג אַחֵר.
יָשָׁן יוֹתֵר.
 
וַאֲנִי שֶׁנִּסִּיתִי לִדְאוֹת
אֶל הַתְּחוּשׁוֹת,
נִתְמַלְּאוּ עַדְשׁוֹת מִשְׁקַפְתִּי
אֵדֵי מְצִיאוּת עֲכוּרָה,
וְשַׁבְתִּי לַחְפֹּר 
בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
וּלְהַטְבִּיעַ בְּתוֹכָן
אֶת כָּל הַתִּקְווֹת מִן
הָאַגָּדוֹת.
 

תגובות