סיפורים

תגידו רגע -

והייתה לי משמעות היום .
היא היתה מבוגרת, מברית המועצות, נראתה לי יותר גדולה מסבתא שלי , חיכתה לה בתחנת האוטובוס הבודדה לקו גורלה. 
הגעתי אליה , שאלתי אותה אם הקו 386 במקרה כבר עבר . אך היא, היא איננה הבינה דבר ״רוסית אני״ בבלבול אמרה והצביעה לי על המסך האלקטרוני הגבוה המראה מתי כל קו מגיע . ״אני זה,,״ אמרה תוך כדי שהיא מצביעה על המספר הראשון בטבלה .
״אהה, קו 14״ השבתי לה 
״כן,כן, ארבע-שרה, ארבע-שרה,״ התחילה לשנן עם עצמה ואני המשכתי בהסבר תוך כדי שאני מראה לה באצבעות
״יש את המספר עשר , ואחריו אחד- עשרה -״ אך תוך כדי הסבר היא קטעה אותי 
״- ארבע-שרה. מעולה עכשיו אני מבין(ה) יותר טוב. אתה מורה טוב. אני פה להיות ואף פעם לא לדעת ועכשיו אני להבין.״ בשמחה השבתי לה בחיוך מלא חניכיים ולפתע האוטובוס שלה הופיע מאחורינו. ״ארבע-שרה.״ אמרה לי בחיוך ומסרה לי את תודה והלכה אליו במהרה. 
אך רגע שנייה, ממש ברגע שהניחה את קצה רגלה על ספת מדרגת האוטובוס, הסתכלה עליי בעיניים גדולות, אישוניה פזלו מימין ושמאל. מפיה יצא נחש ירוק שקפץ לי הווריד בצוואר, הפעם הסתכלתי על הנחש ואותו חבקתי. ״אני משלי כבר נתתי.״ לו אמרתי ואותו מצווארי תלשתי. 
״תגידו את האמת,״ הסתכלתי קדימה כאילו מולי יש מצלמה . ״כשאתם בהמתנה בתחנה, והשפה שלכם מעלעלת את הצורה שאתם בה נראים, ויום השמש עושה זעה מגעילה במקום סתם לעשות חמים. אתם לא רוצים לרגע שהכוכב הראשון בליל הערב שתראו יהיה הכוכב הראשון שייפול ומשאלה למישהו אחר אתם תתרמו?״
והנה הקו שלי הגיע .
אז היתה משמעות , שערה הלבן יהיה רדום גם הוא ברוח. 

תגובות