לפעמים, כבר כשלא
נותר עוד כוח, וגם אין כל פחד מהמוות, אבל גם אין סיבה לקום בבוקר. אתה מנסה להיזכר
בימים ההם :
הימים ההם היו בצורה
מטפורית כמו ילד קטן, שרק נולד, ברח מאימא שלו, עוד לפני שחתכו לו את חבל הטבור,
והחל לרוץ ולברוח מבלי שבכלל ידעה דעתו את הסיבה האמתית כיצד , ולאן .
אז כשחבל הטבור מוחזק
בשתי ידיו קטנות ומסורבל סביב גופו , נכנס אל תוך המעלית, יצא מהבית חולים, תפס
מונית "להולה פיקסל" אמר לנהג
לנסוע. ומאז חוץ מקונספירציות לא נשמע עליו דבר.
ב"הולה
פיקסל" הכול היה נראה יותר ברור. המקום שמה, נחלים, העמודים, המבטים
והעישונים היו נראים יותר חדים.
הוא התגורר לו בתוך טלוויזיית
HD ענקית
, יחסית לממדיו הצנועים מאד . והחל לעבוד בתור מנקה חווית צפייה.
ב"הולה
פיקסל" התוכן לא חשוב. הכי חשוב שתסתכל ותתלהב מהצורות והצבעים היוצאים
לאנשים מתוך האישונים. "תשמע את הסאונד, איך הוא מקיף את כולנו בחוויית HD נוצצת ומהפכנית." אמר
לו אדון HDMI הארוך והנכבד כשהוא היה מחובר בעזרת חבל טבורו
למקרן פיקסלים ענק.
הסרט היה אותו הדבר,,
אפילו התפאורה לא באמת השתנתה.
הוא תמיד אבל היה
יושב בשקט, מביט בפיקסלים המוקרנים על הקיר, איך הם זזים להם אחד על השני, כמו
גלים בים שמימי . הוא יכל להביט בהם שעות, כשהיה עצוב, או שהוא סתם רצה לחשוב.
תמיד חשב מתי , אבל לצערו לא מצא כיצד .
בארוחות הבוקר, היה
בולס מרק 12 מגה פיקסל עם שאריות מצלמה ,
לאחר מכן היה לובש על
עצמו חולצת תלת מימד כשמקל סלפי משמש לו כמקל הליכה. חברתו ה go pro הטובה
ביותר חזרה יום שידורים אחד מהמזרח .
הראתה לו תמונות של
פיקסלים שלא האמין שבכלל היו קיימים ,
ואז בעצב רב צחקה
עליו בגלל שעיניו האנושיות אינן יכולות לראות ולצלם תוך כדי . אבל הוא בכל זאת שמר על האיפוק , מצלמת ה go pro אף פעם גם ככה לא מבינה את
האמת .
"מה שאתה צריך
בחיים זה משקף תלת מימד "
לאחר שגדל בתוך טלוויזיית
הHD הרגילה שלו הבין שמה שהוא צריך בחיים זה באמת להתחתן
עם טלוויזיית תלת מימד ואז ייוולדו לו משקפיי תלת מימד קטנים.
אז הלך לשוק, לחפש לו
טלוויזיה שכזאת , אך כל הטלוויזיות היו קטנות , או גדולות , חלקן היו תפוסות,
בחלקן הקבל הhd נתקע
. לחלקן לא היה מסך כמו שרצה. ורובן, שלא בקטע גזעני, היו בכלל שחורות . והוא רצה
טלוויזיה אדומה, בצבע של חבל הטבור שלו .
לאחר שלא מצא, וכמעט
איבד תקווה, ראה אותה בצומת הפיקסלים הגדולה,
הוא הבחין בה בחדות,
כי בהולה פיקסל , הכל מפוקסל הישר לעין .
היא עמדה שמה, שתתה ברד
R B G * ביום שלג , מצחיקולה שכזאת .
התקרב אליה, ועוד
לפני שבא להגיד לפקסל לה מילה, טלוויזיית התלת מימד כבר הביאה לו את התדר שלה.
"לא כל אחד זכאי
לחבילה שכזאת" חשב לעצמו . כשעל עיניו ילדיו משקפי התלת מימד שלו . הוא אהב
אותם, יותר מהכל, בזכותם הצליח לראות גם חד ובאשליית "הוא קרוב אליי אבל אי
אפשר לגעת" חייו סובבו אותו הלוך ושוב.
יום אחד, חד, קיבל
מכתב מקרן לייזר, ישר לתיבת הדואר שלו.
אך את המכתב הוא לא
פתח , רק שתל אותו באורגת המגה פיקסלים שלו שגידל בתוך רחמה של טלוויזיית התלת
מימד היקרה שלו . וביקש ממנה :
"יקרתי, השקי את
המכתב, השחור לבן הזה , בצבעי הR B G הנצחיים שלך. וכשהוא יפרח בצורתו הצבעונית ביותר
והחדה ותלת מימד ביותר אצפה בו בשקקה."
משם עברו עוד כמה
שנים, והמכתב הושקה מידי יום בצורה הכי חדה שקיימת.
טלוויזיית התלת מימד
, אשתו, הייתה ידועה בתור אחת כזאת שאם מביאים לה צבעים מתים הייתה מפריחה בהם
צבעים משונים. היא הייתה משקה, היא הייתה להם שרה, היא הייתה אותם מטפחת ודשנים
בהם זורחת.
"יקרי, חד, לכאן,
המכתב לך רוצה משהו לפקסל" אמרה לו במהלך יום שדורים רגיל במיוחד.
הגיעה אליה , וכשראה
מה נוצר מהכתב חבל הטבור שלו כמעט נבל.
הוא ראה דמותה של רובוטית
מלאה במגה פיקסלים וורודים ברזולוציית 1080 ענקית .
השעין על עניו את בנו
משקף התלת מימד , ועמו צפה בה בשקקה.
הרובוטית הוורודה לו
הראתה ים מגה פיקסל בצבע תכלת ,
היא הצביעה על חבל
הטבור שלו וסימנה לו בחדות ענווה לחתוך אותו.
לאחר מכן הראתה לו
שמש גדולה, כתומה, ובידה החזיקה שאריות מסך אותם לשמש זרקה.
"זה לא יהיה לקל
יותר," בנו המשקף אליו לחש
ובפעם הראשונה הוא חד
חש, חד , חש.
חדש .
עמד מול עולם מפוזר
במגה פיקסלים בכל החדות והצבעים הכי כאילו אנושיים, פתח בפעם
הראשונה את ליבו וצעק . ובפעם הראשונה חבל הטבור האדום שלו כאב, צרח, הכוכבים הכי
רחוקים בשמים התקרבו אליו , ואילו הקרובים ביותר התרחקו, כמו מגה פיקסל בעיר
שהתערבבה בצבעים קודרים ובהירים. ונתנה לעיניו אשליית גן עדן בתחילתו של יום גשם
ירוק שניתז על מדרכה כחולה על גבי חבל טבור אדום שנפל עליה בבוטות ולא ישוב יותר
לבעליו .
כי ב"הולה
פיקסל" הכל חד ביותר,
שגם חבל הטבור החזק
ביותר לא יעמוד בפיתוי
וייפול בסוף בפ ח , ד
, ש .
RBG* =צבעים אדום –כחול- ירוק *
