"שלא
תעז לשלוח לה אפילו עוד הודעה אחת!" "למי?" שאלתי "יפה,"
אמר "לא באמת.. למי??" "אם מי אתה מ'סתמס עכשיו?" "סתם,
משחק.." "אה.." השיב לי והדליק סיגריה "מה אתה עושה?? אתה
יודע שאסור לעשן פה!" "עזוב אותך.. סתם שטויות.." ענה "מה אתה
רציני?? זה בית חולים. כבה מהר את הסיגריה לפני שמעיפים אותנו מפה בבעיטה!"
"איזה לחוץ.." אמר דרור ולקח שכטה ארוכה מהסיגריה המסריחה שלו.
"שמע,
לא יודע מה נסגר איתך אבל אני לא לידך. טל יולדת בחדר לידה ברגעים אלה ואתה סתם
עושה את השטויות שלך," קמתי מהמושב שלי והתחלתי ללכת "היי מה אתה עושה?!"
שמעתי מישהו צועק לעבר דרור כשהייתי במרחק ממנו וצחקקתי לעצמי שהנה, דרור נדפק סוף
כל סוף מהשטויות שלו. מגיע לו.
הלכתי
לחדרה של טל, ידידתי הטובה שאמורה ללדת ברגעים אלה. נכנסתי לחדר שלה, כשלפתע
הרגשתי עקיצת יתוש בעורפי ומתוך אינסטינקט נתתי לו סטירה, הושטתי את ידי לפניי
בשביל לראות את היתוש ההרוג ולפתע ראיתי שרשום עליה בשחור: "היי, מקווה שזה
יעבור ויהיה בסדר" אה? שאלתי וקראתי את זה שוב פעם, כשאני לא מבין מאיפה זה
צץ פתאום. נכנסתי לחדר לידה והמיטה של טל הייתה ריקה והאחות הייתה עם הגב אלי:
"היי," קטן וחלש אמרתי. האחות הסתובבה אליי עם סינרה הלבן, ושערה הזהוב
היה אסוף "לאן נעלמת?" היא שאלה במבטאה הרוסי "אני? לא אני רק ידיד
שלה.." השבתי לה מתוך נקודת הנחה שהיא שואלת אותי אם אני בעלה של טל.
"לא חשוב, בוא תשכב על המיטה, צריך להתחיל את הילדה," אמרה "חח לא.
אני עדיין לא יכול ללדת," צחקתי ולפתע הרגשתי רטיבות בתחתונים "תסתכל!
יורדים לך מים! בבקשה שכב על המיטה ברגע זה!" צעקה במבטאה הרוסי והצביעה על
המיטה. "איזו לידה?! אני לא יולד!" לפתע דלת החדר נפתחה ורופא מבוגר עם
שער לבן נכנס כשבידו קלסר כחול, ואחריו עוד אחות רוסיה. הרופא בחן אותי ופנה לאחות
"למה הוא לא על המיטה? יורדים לו המים," "כן, הוא מתווכח איתי פה
כבר – " "עזבי זה לא משנה, שכב בבקשה על המיטה," הרופא קטע אותה.
נשכבתי
על המיטה, נהייתה לי בחילה וכאב לי הראש. הרופאים חיברו אותי למוניטור, הורידו לי
את המכנס והתחתון, פיסקו לי את הרגליים והזריקו לי אפידורל לאנשהו. באמת שאיני
יודע לאן בדיוק.
מה
אגיד? הלידה לא הייתה קשה במיוחד, אפילו היא עברה בנונשלנטי. גם הילד הזכר שיצא
ממני היה חמוד לאללה. עטפו לי אותו במגבת צחורה וכל הצוות אמר לי פה אחד:
"נו?! איך אתה קורא לו?!" החלטתי שאקרא לו "גיח" כששאלו אותי "למה?"
עניתי: "כי בגיחה פתאומית בא לעולם." והרגשתי מצוין על התשובה הזאת.
יצאתי מרוצה מהחדר כשגיח הקטן מוחזק בידיי. אני לא מבין את כל הנשים האלה שבוכות
מכאבים ומתלוננות, באמת שזה בא לי בנונשלנטי. ולפתע נפל לי האסימון! W-D-F?!
ילדתי הרגע! הלכתי לכיוון משפחתה של טל כשאני מסתיר את התינוק החדש שהבאתי הרגע
לעולם מתחת לחולצתי, אני רוצה לחכות לרגע הנכון ולהראות לכולם שהבאתי גם אני תינוק
חדש ברגע, ועוד אני גבר. כולם עמדו שמה שהם נראים מודאגים ולחוצים: "מה
קרה??" שאלתי את דרור. "אתה לא מבין! יש סיבוך עם הלידה של טל!" נכנסתי
לחדר הלידה שלה במהירות כשאני עדיין מסתיר את גיח שלי מתחת לחולצתי. היו שמה מלא
אחיות בלונדיניות שחיפשו משהו בחדר, וטל שכבה כשהיא מורדמת על המיטה. "סליחה?
אפשר לדעת מה קורה פה?" שאלתי בקול רם "שש.. אבדנו את התינוק."
אמרה לי אחות אחת, כיווצתי גבותיי. "מה זאת אומרת איבדתם?" שאלתי אותה
"פשוט היה פה בלבול," השיבה לי והמשיכה לחפש במדפים. הסתכלתי על טל, היא
שכבה שמה כשהיא מחוסרת הכרה, עברו עליה תשעה חודשים קשים ומייגעים. ועכשיו, אם היא
תגלה שאיבדו לה את התינוק, היא בטוח תתמלא צער רב, וגם יש סבירות גדולה שהיא תקפוץ
מהחלון.
הצצתי
מתחת לחולצתי וראיתי שגיח שלי, הטהור והנקי והבונבון שלי, נם לו את שינתו הראשונה
בחיים. והרגשתי לפתע אשמה. אשמה שאני לא יוכל לטפל בו כראוי, אשמה שהוא בא לי בכל
כך בקלות, אשמה שלא עשיתי שום דבר רציני בכדי לזכות בו. ואז הסתכלתי על טל, וראיתי
שהיא כן, היא כן צריכה לזכות בתינוק. היא כן עמלה, עבדה קשה בשבילו, סחבה אותו
תשעה חודשים בתוכה. "מצטער גיח, אני תמיד אדע שאתה שלי, אוהב אותך לעד."
אמרתי לו בשקט, הוצאתי אותו מתחת לחולצתי והחזקתי אותו בעדינות מופתית:
"היי..
הנה הוא," אמרתי.
כל
צוות האחיות הסתכלו עלי בתדהמה, והאחות הבלונדינית באה אליי מהר, לקחה את גיח שלי
באגרסיביות והחזיקה אותו כאילו היה צעצוע: "איפה הוא היה?!" שאלה
"פה.. ממש מולכם כל הזמן הזה," "תודה," השיבה.
אני
חייכתי חיוך מהול בעצב. הסתובבתי, ויצאתי מהחדר כשלפתע הרגשתי עוד עקיצת יתוש
בעורפי, הסתכלתי ביד (אחרי שכמובן סטרתי) והיה רשום עליה הפעם: "מזל - טוב"
"תודה."
השבתי.
במסדרון
ראיתי שדרור הדליק שנית סיגריה, וששוב פעם מעירים לו על זה. הוא פשוט לא מבין
שההתמכרות שלו לניקוטין לא באה בחשבון כרגע?
