"יכול להיות שלידור זה היה? יכול
להיות שזה חיריק? אם זאת אחותי! אני הכי אתעצבן!"
כמה צעדים לאחור,
טריקה.
בימים האחרונים אני לא מוצא יותר מידי זמן
לאכול, למרות שאפילו כשאני מגיע לבית יש מצרכי אוכל להכנה , או לחימום במיקרוגל .
אני מוצא עצמי רובץ על מיטתי הזוגית בחדר,
עסוק בענייני הקוסמולוגיים, מחטת לעצמי בתוך הראש כשיכור, ולפתע זה מגיע.
הרעב בבטני שר.
אני חושב על זה , ואין לי שום כוח לקום
מיטתי הרווחת.
אני פותח את דלת חדרי
אני קורא לאחותי
אני קורא לה שוב פעם
אני ממתין , היא באה .
"כן," היא פונה אליי מבלי בכלל
להסיר את עיניה מהסמארטפון הוורדרד שלה .
"מה יש לאכול?" אני שואל אותה
ברעברטנות קשה.
"לא יודעת" היא משיבה לי והולכת
.
טוב !
גם פילוסופים צריכים לצוד בבית .
קמתי מהמיטה, שמתי את הכפכפים הבלויים
והטובים שלי והלכתי בגאון לעבר המטבח. "תתפוס את זה רגע" אמר לי במפתיע חיריק
ושם לי בשתי ידיי ארגז עץ כשבתחולתו נמצאת מברגת האינדיאנים הקסומה.
היי זה חיריק , תכירו . אם אתם רוצים לדעת,
חיריק הוא המבקר האינדיאני שבא להתארח
אצלנו בבית פעם בשנה.
חיריק חבר משפחה רחוק שפעם אבא הציל
בצעירותו במהלך טיול שלו עם חברים ביערות בארצות הברית .
על ראשו של חיריק מתנוסס כובע דמוי 'טמבל'
בצבע סגול .
עיניו מלוכסנות ומבנה גופו רזה, למרות שהוא
גבוה , יחסית .
הוא גם נראה יותר דומה ליפני מאשר
לאינדיאני, גם בגלל המראה הזה שלו, וגם בגלל שמתנוססת לה צמה ארוכה היוצאת מאחורי
ראשו ומגיעה עד לקרסוליו .
כשחיריק בא אלינו , כל הבית מוקף באור לא
מוסבר , ממש אור. הכל נראה זוהר יותר , אפילו הקרחת של אבא מסנוורת יותר .
והוא מביא עמו תמיד הפתעה , הפעם הוא הביא
מקדחת אינדיאנים קסומה , שכאשר משתמשים בה על כל בורג כלשהו, הוא מבריג עצמו הישר
אל תוך החור .
לא נשמע כל כך קסום , כן , בהתחלה גם אני
לא כל כך הבנתי על מה כל המהומה . בפעם הקודמת הוא הביא לנו אלבום תמונות קוסמי של
מאות נופים שנמצאים בכוכבים אחרים . ושכאשר הינו פותחים את העמוד על איזה נוף שבא
לנו, לדוגמה את הנוף האדום של הרי כוכב מאדים. היינו פותחים על הנוף, ולאחר מכן
פותחים את החלון של הסלון והנוף היה מוקרן לנו לגבי כל המרחב של הסביבה שלנו.
היינו יכולים לצאת מהחלון ולהיות בתוך מאדים ללא שום חליפות חלל או אביזרים
נלווים. היינו יכולים לרחף על גבי מאדים עד לרדיוס של 66 ק"מ ! זה היה מדהים.
אבל הפעם, הפעם חיריק הביא מברגה ,
אז תחילה חשבתי שזה באמת רק מכניס ברגים אל
תוך הקיר בשנייה.
ואז חיריק לחש משהו לאחותי כשהיינו כל
המשפחה בסלון בפעם הראשונה שהוא הציג לנו את המברגה. היא תפסה את המברגה, כיוונה
אותה אליי ובמשך 40 דקות , כל מה שכוונתי אליו את ידיי פשוט עשה את הפעולה אליה
התכוונתי .
הייתי יושב בסלון, מרים את ידי למקרר, דלת המקרר
הייתה נפתחת לה וממנה היה יוצא שניצל שריחף לו ישירות אל תוך המיקרוגל שחימם לי את
האוכל , לאחר שהמיקרו היה מסיים , דלתו הייתה נפתחת והאוכל היה מרחף אליי, לספה,
כשהוא חם ומוכן למאכל !.
"היי חיריק" אמרתי לו "איי
איי" השיב , חיריק והסתכל על דלת עליית הגג בחוסר נוחות . "מה
הבעיה?" שאלתי אותו "ציף ציף. ציף ציף לא טוב ," השיב . מאיך שאני
מכיר את חיריק הוא בטח מתכוון שציפור כלשהי נפגעה איכשהו ונכנסה לעליית הגג דרך
החלון "חיריק הולך לבדוק." אמר ועלה לעליית הגג ואני פשוט התקדמתי למטבח
. חבל שאני לא יכול להשתמש במברגה עכשיו. הקסם שלה עובד רק 40 דקות ולאחר מכן צריך
לחכות 20 שעות עד שאפשר להשתמש בה שנית . מזל
שלחיריק נותרו עוד שבועיים להיות פה .
הבית, חוץ מאחותי וחיריק, היה ריק מאדם .
אמא ואבא בסידורים ולידור מתגרש היום ברבנות מאשתו השנייה . מצחיק שכמותו. לידור
האתאיסט הבלאי הזה, לא מאמין בשום מוסד דתי ובאלוהים , אבל איכשהו הנשים שהוא יוצא
איתן תמיד בחורות פרחות דתיות כאלה, שמצליחות לבלבל את האופי שלו והוא מתקפל ועושה
הכל כדרכן, אפילו אם זה להתחתן ברבנות . למרות שבסופו של דבר הוא לא שומר שבת
ואוכל שרימפס בסתר . זה למה הוא עכשיו מתגרש מאשתו השנייה , יותר נכון היא מתגרשת
ממנו . שתי הנשים שהיו לו תפסו אותו בשני דרכים שונות , מגרגר בסתר שרימפסים ,
וכשזה קרה, מכתב הגירושים חיכה לו בדואר . למזלו הוא עקר (גם בסתר) והוא לא יכול
להביא ילדים לעולם, כך שהוא לא מחויב בשום מזונות כלשהן , "למזלו" . לידור
מאומץ. הוריי אימצו אותו עוד לפני שאני ואחותי נולדנו . תחילה לאמא היו בעיות
בפוריות , אבל אחרי זה הבעיה , בעזרת חיריק נפתרה ואני ואחותי באנו לעולם .
טוב, אני חייב לאכול משהו לפני שהבטן שלי
והגב שתי מתחברים לידי ישות אחת . פתחתי את המקרר, כלום. פתחתי את הארונות, כלום.
פתחתי את השידה, את ארונית הסתרים, את המזווה , את הווילון באמבטיה ו – כלום –
כלום ועוד קצת כלום ! איך תמיד כשאני בא לאכול משהו, ועוד ביוזמתי, אין מה לאכול
בכל הבית הענק הזה שלפעמים נראה לי שההורים שלי קונים יותר רהיטים מאשר אוכל .
הסתכלתי על 'קריצה' החתולה המנומרת שלנו, וראיתי שלה אפילו יש אוכל , ולי ? אין
כלום . טוב , אז אפשר לסגור את העניין הזה
בסנדוויץ' שוקולד או חמאת בוטנים . אז זה
מה שעשיתי, הכנתי כמה פרוסות עם שוקולד ובחמאת בוטנים, חתכתי אותן למשולשים ושבתי
איתם חזרה לחדרי. מיטה מרווחת , אני בדרכי אלייך .
אך בעודי נכנס לחדר, חצי מאושר חצי מנומס ,
קלטתי שהלפטופ שלי נעלם במפתיע .
אז קראתי לאחותי.
קראתי לה שנית,
בשלישית כבר התחלתי להפעיל בחוזקה את גרוני
והתחלתי להתעצבן.
לקחתי משולש סנדוויץ', הנחתי את הצלחת על
מיטתי , והלכתי בבית תוך כדי שאני קורא לאחותי . היא בטח תקועה עם הראש בתוך מסך
הטלפון בחדרה , אולי היא גם שמה אוזניות תוך כדי ובגלל זה היא אינה שומעת אותי .
הלכתי לחדרה שדלתו הייתה פתוחה, איך היא
איננה .
קראתי לה, קראתי לה בכל הבית וכבר סיימתי
את הסנדוויץ' ובא לי עוד אחד יותר עכשיו . אז התחלתי ללכת במהירות בבית, מחפש
אותה, ואת המחשב שלי . אך היא, איננה . אולי חיריק ראה אותה?
עליתי לעליית הגג, תוך כדי שאני עובר בחדר
ולוקח עוד פרוסה .
פתחתי את דלת עליית הגג, כשפתע התנפלה עליי
להקת ציפורי דרור קטנות והפילו אותי בגרם המדרגות . להקת הציפורים התחילה לעוף בכל הבית ומלא שלשלת
של ציפורים התחילה ליפול עלי ועל כל הבית . "חיריק!" קראתי וקמתי מהרצפה
. עליתי שוב פעם לעליית הגג בשביל לראות מה קורה בו . אך הוא, חוץ מטונה של לשלשת בכל פינה היה ריק
מאדם.
לאן כולם נעלמו פתאום ??
יצאתי מהבית , מסונוור מהשמש , ואני רואה
את חיריק ואת אחותי זוללים מגש פיצה שהזמינו במרפסת בחוץ על יד השולחן . זה כבר
עיצבן אותי. אבל מה שיותר חירפן אותי שהם שמו את הקרטון של הפיצה על המחשב שלי שהיה
מונח על השולחן . הלכתי אליהם בעצבים . "היי , בוא תאכל איתנו ," אמרה
לי אחותי , "יש עוד שלושה מגשים." "היי ! למה אתה כולך מכוסה בשלשת
של ציפורים ? " אמרה אחותי וצחקקה , וגם חיריק התחיל לצחוק ביחד איתה.
"זה לא מצחיק בכלל!!" אמרתי בעצבים ולקחתי את המחשב שלי מתחת למגש ,
הסתובבתי ובאתי ללכת .
אך,
ויש "אך" גדול . זה לא היה הלפטופ שלי . הסתובבתי לאחור, "זה לא
המחשב שלי!" פניתי לחיריק ולאחותי "כן, אני יודעת," אחותי אמרה בפה
מלא בפיצה "פשוט לא רציתי להגיד לך עד שתשים לזה לב," "אז איפה הוא?" שאלתי ועוד רגע חטפתי
התמוטטות עצבים . "שב, תרגע. תאכל פיצה." אמר לי חיריק והגיש לי משולש מלא
בחצילים וטונה "לא נוגע בזה," אמרתי לו ועשיתי פרצוף של גועל . ובכללי
עבר לי התיאבון . בא לי רק כבר לחזור לחדר ולמיטתי המרווחת עם הלפטופ שלי ולתעתע
במחשבותיי הפילוסופיות מולו באינספור אתרים .
השארתי את הלפטופ, הלא שלי , על השולחן .
והלכתי.
יכול להיות שזה לידור?
יכול להיות שזה חיריק?
אם זאת אחותי הקטנה
אני הכי אתעצבן !
וטרקתי אחרי את דלת המרפסת .
ואז ראיתי בבית, את עשרות ציפורי הדרור הקטנות
, עפות , מפוזרות בכל רווחי הבית , כשבמקורן כל מיני חלקים של משהו שנראה כמו מחשב
נייד. הן תפסו במקורן כל מיני חוטים , שבבים , וחלקים שבורים של מסך , ורוחי לפתע
קבלה שלווה אינסופית .
עשרות ציפורי דרור קטנות , עם הילה זהובה
סביבם ,
סוף כל סוף מאושרות .
ידעתי שזה היה לידור .
