תריסים שבורים

מה זה משנה מה הייתי אם יש עוד הרבה זמן לכל מה שארצה להיות?

התשובות והשאלות שיחקו באותו הזמן ליוגב בראש, הוא שיחק עם תריסי החלון תוך כדי שהוא מחזיק תריס אחד ואיתו מוריד את כולם. כאילו רצה לסמן למישהו שאינו נמצא ברחוב משהו שהוא בעצמו לא בטוח מה הוא.

הוריד, הרים, הוריד, הרים. עד כשלפתע, התריס בו השתמש נעקר ממקומו, השתחרר ונפל ארצה. יוגב לא טרח אפילו להרים אותו ולנסות לחבר אותו למקומו. הוא פשוט התחיל לשחק את המשחק התריסים עם תריס אחר. אט, אט כל התריסים יצאו ממקומם והוא נשאר רק עם אחד בודד, אותו זנח והלך לשירותים לשטוף את פניו. תוך כדי שהוא שוטף את פניו במים הקרירים שזרמו חזק חשב על כך שעוד מעט אחותו הגדולה, איתה הוא מתגורר, תחזור מהטיול שלה עם החתול המעצבן שלה, ששמו הוא פולי. תגלה מה הוא עשה ותזרוק אותו מהבית. הוא חשב על זה ממש לפריטי פרטים. היא תגיע, תשאל בשמו. כשהוא לא יענה לה היא תשים לב שכל תריסי החלון שלה שבורים על הרצפה, תכנס לחדרו. תגלה שהוא אינו נמצא בו, תשמע את המים הבאים מהמקלחת. תדפוק חזק בדלת ותשאל אם ידוע לו משהו על התריסים השבורים. כשהוא לא יענה לה היא תדפוק יותר חזק בדלת השירותים ותקרא לו בשמו יותר חזק. היא בטח קצת תיבהל שמשו קרה לו, ובשביל לא להדאיג אותה יתר על המידה הוא יסגור את המים, יפתח את דלת השירותים ואז תתחיל ההתפרצות שלה עליו. היא תצרח עליו כל כך חזק עד שהחתול שלה פולי יגיע, ויסתרך סביב רגליה כהרגלו מבקש פינוק, והיא תעשה משהו 'חריג' בכך שתזיז אותו ממנה. יוגב לא יענה לה, הוא רק ישתוק, יסתכל על כל דבר אחר חוץ מלבדה. היא תגיד לו שזאת הייתה אזהרה אחרונה והיא נאלצת להעיף אותו מהבית ושכמובן הוא ישלם לה על כל התריסים שנשברו.

על כל זה חשב יוגב כשהוא שטף את פניו. הוא שהה כרבע שעה מול זרם המים. מסתכל על עצמו במראה שמעל הכיור. שואל עצמו: "למה? למה אני כל כך דפוק? למה אני עושה זאת לעצמי? למה אני הורס כל דבר שאני נוגע בו??" הזרם נמשך ואחותו עדיין לא הגיעה. החליט יוגב שנמאס לו מהסצנה של המים הזורמים. סגר אותם וייצא מחדר השירותים כשידיו רטובות.

הוא התיישב על ספת הבד האפורה מול הטלוויזיה הכבויה, הסתכל על השתקפותו שהוצגה על המרקע הכבוי, נופף לעצמו וחשב: "זאת כנראה הפעם היחידה שאראה עצמי בטלוויזיה." הדליק יוגב את הטלוויזיה, זפזף בן הערוצים ולפתע שמע מישהו קורא מבחוץ בשמו. תחילה חשב שזוהי אחותו הקוראת לו אך מייד הבין שזהו בכלל קולו של גבר. כיבה יוגב את מרקע הטלוויזיה, ועמד במקום והתרכז בכדי לשמוע בשנית האם מישהו אכן קרא לו. "יוגב!" שמע שוב פעם את הקריאה מבחוץ. הלך לחלון ועמד על התריסים השבורים שהיו על הרצפה. הסתכל וראה איש קירח ושמן שלבש חולצת טריקו מלוכלכת, שהייתה עליו קצת קצרה וכל הבטן השעירה שלו נשפכה החוצה. ובידו החזיק ברצועה אדומה כלב רוטוויילר כשמחסום בפיו. "יוגב!" ראה את האיש קורא לעבר הבית שלו "יוגב אני רואה אותך מהחלון! בוא דחוף, זה בקשר לאחותך!" האיש לא היה נראה ליוגב מוכר, אך גם אם זה לא באמת מזיק. יוגב תמיד היה חשדן, אז הכניס את הסלולאר שלו לכיסו, לקח אולר קטן ויצא אל האיש השמן ברחוב.

"אתה יוגב?" שאל האיש "כן," השיב "אחותך, סיוון?" "כן," ענה יוגב בקרות רוח "אה אז סבבה." האיש הסתובב והלך לטרנזיט שהייתה מאחוריו. ממנה הוציא קופסא קטנה "קח, זה בשבילך  ממנה." "מה זה?" שאל יוגב וכיווץ את גבותיו "לא יודע, אמרו לי למסור לך את זה ושזה ממנה." יוגב לקח מידיו את החבילה, שהייתה יחסית כבדה. ושב אל ביתו.

"

היא, זאת, אחות של ההוא. המוזר הזה. מה שמו? כן, יוגב. עשתה סיבוב עם החתול שלה. מהו שמו של החתול? נראה לי אורלי? לא, לא, לא אורלי.. פולי יכול להיות? טוב, זה לא משנה באמת. היא עשתה סיבוב, סיוון הזאת. קצת חייה בסרט, מרימה גבות כשמישהו אומר משהו מצחיק, אבל מה?? מחזירה קריצה לכל בחור בעיר. בכל אופן סיוון המופרעת הזאת יצאה לטיול עם החתול שלה, כשהיא לבושה בסה"כ בטייץ שחור וחולצה לבנה ממחזור הטירונות שלה אי שם משנת אלפיים ושתיים שהייתה קרועה למעלה. היא לא לבשה חזייה וראו לה את הפטמות הזקופות והגדולות שלה. לא משנה לאן הלכה אנשים שרקו לה ובחורות חייכו אליה במבוכה והתלחששו מאחורי גבה. בקיצור זה היה צהרים כזה כשזה קרה, היא הסתובבה עם החתול שלה, השמן והכתום. אלוהים יודע מאיפה היא הביאה אותו?! היא הסתובבה איתו עד שהתיישבה בגינה ציבורית כזאת, שחררה את רצועת החתול שלה, וזרקה לו קצת אוכל כזה מגעיל של חתולים ונכנסה אל תוך האייפון שלה. לפתע איזה בחור קירח ושמן שכל השק שומן שלו בורח מבעד החולצה – כאילו קורא בכל רם: "הצילו אותי!!" בכל אופן זה בכלל לא הפואנטה, הפואנטה היא שהבחור השמן הזה לפתע התיישב לידה כשידו מאוגרפת, ואז לפתע משום מקום הוא הניח את היד שלו על הרגל שלה, היא שמה את היד שלה על היד שלו וכאילו לקחה ממנה משהו. אחרי זה לקחה את הדבר הזה שהוא שם לה על היד והחביאה את זה בתוך התחתון שלה! אלוהים ישמור בנות ישראל האלה! אחרי זה הבחור השמן קם והחתול השמן שלה התחיל להסתרח סביב רגליו, כמבקש שילטף אותו כזה. נו, כמו שכל חתול תמיד מבקש. הבחור השמן חייך לסיוון הזאת חיוך מלא בלחיים  

ולפתע.

משום מקום!

הוא הרים את רגלו לאחור ובעט בחוזקה בראשו של החתול! והראש שלו! כמו תריס שנשבר, נתלש מהמקום ועף! ופולי, החתול כשהוא בלי ראש התחיל להשתגע ולאחר רגע נפל על הרצפה ומת. סיוון התחילה להשתגע לגמרי, היא קמה בעצבים מהספסל והתחילה להרביץ לאותו בחור שמן. הבחור הביא לה אגרוף.

נשבעת באמא שלי! ראיתי את זה בעיניים שלי ושכל מי שאני מקירה ימות אם זה לא מה שהיה.

בקיצור הוא מביא לה אגרוף לראש ומפיל את סיון ארצה. היא, סיוון, לא נכנעה לו. ובאומץ, או טיפשות, קפצה עליו כשהיא מקללת את האמאמאהזונה שלו והוא, השמן חייך שוב פעם את החיוך עם מלא הלחיים שלו, רק בהגזמה הפעם. תפס אותה בחולצת סוף הטירונות הקרועה שלה בכוח מהבטן, הרים אותה מול פניו, כששדיה נחשפים מהצדדים, לקח תנופה ארוכה אחורה עם ידו השמאלית והבשרנית שלו והביא לה עוד אגרוף לראש, וזהו זה. היא נשארה לשכב על הרצפה, באמצע הגן כשהיא פצועה מחוסרת הכרה..

אבל זה לא הסוף!

"למה??".

"למה לא עזרתי?" בגלל שפחדתי ממנו מה אני יעשה, וגם לצערי הטלפון שלי נהרס במקרה בבוקר ולא יכולתי להתקשר למשטרה. הנה, רואה? הטלפון שבור, נפל לי במדרגות. לא משנה.

אז בקיצור סיוון שואלת אותו כשהיא שרועה על הרצפה: "למה עשית את זה??" מסתבר שאיכשהו אחרי כל הפיצוץ הזה היא הייתה איכשהו בהכרה. והוא אומר לה "אל תדאגי, את תקבלי אקספרס לבית את הראש של החתול." הוא, השמן המפחיד הזה הרים את ראשו של החתול כאילו הרים סתם שקית זבל שנשארה כמה דקות ליד הפח. לא נגעל, לא כלום. פשוט הרים אותו ביד אחת כשעוד דם נוזל לו מהראש. הוא אמר אחרי זה לסיוון "תיהני מהחומר." ירק עליה! והלך משם.

אין! מפלצת השמן הזה!! מפלצת!

וזהו, זה. עד לפה ראיתי. עכשיו אפשר ללכת?

"

יוגב שם את הקופסא על השולחן, הוציא מכיסו את האולר, וקרע בעזרתו את נייר הדבק. הסתכל בתכולת הקופסא ואת פיהו פער כשראה שמה שמונח בתוך הקופסא זהו ראשו של פולי. יוגב הלך למטבח, הוציא מאחת המגירות שתי כפפות גומי, תפס בראשו של החתול והרים אותו.

לאחר מכן הלך למקום בו התריסים היו שבורים, והניח את ראשו של החתול עליהם ונשכב לישון על הספה.

כי מה זה משנה בשבילו? התריסים של יוגב תמיד נשברים בעבר היה מרים ומחבר אותם. אך היום למד כשתריס נשבר, לא צריך לחבר אותו, להפך. כשתריסים נשברים רואים יותר טוב את הרחוב, חשב. אך שכח משהו אחד. כפי שרואים יותר טוב את הרחוב, כך הרחוב,

רואה טוב יותר גם אותך.

עכשיו לילה טוב,

שן ילד שן .