עדיין אין שם

סיפור חיי

1965 ספט'

נולדתי בכפר קטן, ילדה מתולתלת שחומת עיניים, ילדה שלא רצו אותה עוד בהיווצרה, הרבה אני לא זוכרת מתקופת הילדות שלי, הזיכרונות שלי מעורפלים, אני חיה בתוך בועה של אובדן זיכרון, בועה שאם תתפוצץ תיקח איתה את חיי, תציף את גופי בכאב שלא אוכל לשאת, בעצב שישטוף את נימיי הקטנים ביותר, בדמעות שישילו ממני את הזיכרונות שהדחקתי.

אני הילדה קטנה עם שתי צמות, שמבט עצוב ומלא בדידות נשקף מעיניה, ילדה שלא הרגישה רצויה בעולם הזה, חיה  כשהבזקי המאורעות בחייה מכים בה כברקים ביום חורף גשום.

שעת ערב מוקדמת, בכי, צרחות, אבא נכנס מהגינה הביתה, נעליים מלאות בבוץ, טרוף בעיניים, רוח רעה נושבת בבית, סכנה היא אומרת, גוף עף לרצפה נזרק על האבן הקשה, הראש באוויר והגוף מרגיש את הקור הזועק מהאבנים, היזהרי לך ילדה הם לוחשים, מביטה מעלה רואה דמות ענקית ומאיימת, למחוץ אותה זועקת, רוצה לצעוק רוצה לברוח אך מלתעות הטרוף תפשו אותה ברשת, רגל מתרוממת הישר לעבר גרונה מועכת ומוחצת, ואת נשימתה עוצרת, מניפה את ידיה הקטנות, לעזרה הן קוראות, שמיעתה מטשטשת קולות ממרחקים זועקים, ידיה נשמטות לצדדים נכנעות לכוחה, לא יכולות להגן על הגוף הקטן והשברירי, הגוף של הילדה שנולדה בספטמבר, פתאום נשמע קול מרחוק תתעוררי הוא קרא לי, פקחי עיניים, לא זיהיתי את הקול, הגרון כואב הנשימה קשה והעיניים דומעות, מנסות לשטוף את הטרוף, מביטה מעלה מעלה מסתכלת לאבי הישר בעיניים ויודעת שזו לא המשפחה שלי, אני לא שייכת לאכזריות הזו, הכאב כמעט והמיס את גופי השברירי, הוא פצע בכל סנטימטר בגופי, הסטתי את מבטי ודמות קטנה נשקפה מבעד למסך הדמעות, ילדה עם שיער בגוון הזהב, עיני שקד גדולות, שפתיים בשרניות ומצוירות, ילדה שכבשה את לב אביה, אלוהים היה קטן לידה עבורו, מרגע היוולדה הכול השתנה בבית, בית משוגעים זה מקום שליו ומלא באהבה לעומת הבית הקטן ברחוב הקטן בכפר הקטן.

הרמתי את עצמי מהרצפה, מתבוננת באנשים הזרים, לא זכרתי איך או מי דחף את האיש שרצה במותי  כי לא הייתי הילדה האהובה, זה שנים שחייתי בהרגשה שהחליפו אותי בבית החולים, לא הרגשתי שייכת, לא רציתי  להיות כמותם, אנשים רעים הם היו בעיניי, הבדידות הפכה לחברתי הקרובה ביותר, הכאב ליווה אותי בכל רגע ורגע במהלך היום.

 בלילות הייתי מפנטזת שאני נסיכה עם שיער מתולתל ושחום, עיני שקד שחומות מלאות באהבה, חיוך של אושר הציף את פניי, לבושה בשמלה צבעונית שמדגישה את גופי התמיר, יודעת שיום אחד יגיע האביר שיאהב אותי כמו שאני ויראה את היופי הפנימי שזרוע בפרחי אביב צבעוניים המדיפים ריח של שלוה ורוגע, חיוך של נסיכות התפשט על שפתי אל תוך הלילה האפל.