Dark~store

Dark store -shai tiri

כמובן שחורשת השמועות הייתה, לא אחרת, על עַלְמָה. כולם שם הסתובבו סביבה במעגלים, חסרי הסבר. לכולם עוד הייתה מלאכה רבה, אך העדיפו להביט בעלמה, סתם כך, לעיטה.

רק עלמה, הנערה בת ה-20, ששערה השטני היה שרוך רבות סביב עופריה הייתה עסוקה רבות מאד. כל יום לאחר שדהרה בערובות הייתה שבה לבית סַבְתָּה, ועוזרת לה במלאכת אפיית העוגות היום יומיות. היא הייתה שקטה אך דעותיה, כשפצתה את פייה, נשמעו היטב לזרים רבים. היא הייתה קוסמת, אולי יותר כמו מכשפה, סבתא שלה. היא הייתה מכינה עוגות ומכניסה תמיד אל תוך הקערה של עלמה ראשי צפרדעים עם ציפורניים של מלאכים, אותם הייתה תופסת. היא הייתה מסתכלת על כולם, חרישית – עלמה, כשכולם היו מהופנטים משדי העופר שלה, וכאשר עלמה הייתה פוצה את פייה, כולם, בלי היוצא מהכלל, היו נוהרים אחרי בקשותיה. עלמה לא ידעה שכולם עושים את מבוקשה בכלל שבסבתא הייתה מכשפת אותם דרכה, אלה להפך. תמיד היא הייתה בטוחה שכולם רואים בה את התגלמות הטוב והרוך.

יום אחד, עלמה, בעודה סורגת לה בחרש בחדרה, נכנס בעל-זבוב דרך חלונה. בזמזומו חש הוא לחש לעלמה מתחת לעור התוף שלה. "עלמה יקרה, דבר רע לי קרה. סוסי נשבה בבכי רע, התועילי בטוב ליבך לבדוק לשלומו? ותביאי עמך קצת עוגות, עמם נלך להאכיל את כל העיר." עלמה, כשלצידה לא נמצא איש, הפסיקה את מלאכת הסריגה, קמה בפשטות מן הכס עליו ישבה, והלכה לכיוון המגירה של סַבְתָּה. סבתא המכשפה באותו הזמן הייתה בקרב מול פעמון השעון האטלנטי, היא רצתה ממנו את הלב הרועש שלו. ממנו תוכל להכין סם התעוררות יצרים אצל נחשים, ועמם בשעתה, תוכל שיהיו אלה לצבאה שלה. והתוכנית היא שבני-האדם יהיו לה כמשרתים.

עלמה באותה העת שפכה אל תוך קערת חרסינה עמוקה את כל המרכיבים שבעל-זבוב, לוחש לה הישר אל תוך עור התוף באוזן. היא מידי פעם לפעם מתפכחת, ומנסה בעזרת אצבעותיה הקצרות להוציא לה את מה שכל-כך מטריד אותה רבות  באוזן, אך מיד בעל-זבוב חוזר שנית לתפקוד, וכמו בריקוד לוקח שוב את הפיקוד וממשיך במלאכת שליטתו בעמלה הצעירה והתמימה. בשרוולים מורמים בחשה עלמה את כל המרכיבים בסיר האפייה מחרסינה, ובזעה קרה החלה לאפות את הקללה.

כעבור שעתיים, סבתא של עלמה – מִנחַה שמה- שבה לביתה ברחוב ה-4 ליד פרדס-חנה, כשבידה בגאון ליבו של פעמון השעון האטלנטי. נכנסה היא בשער ביתה, כשלפתע ראתה זיק של זבוב בעינה. נכנסה בשערה לבית בכדי לראות מה העניין. אבל זה היה מאוחר מידי כי בעל-זבוב עמוק בתוך עלמה כבר חדר. ולעלמה יש שני קרניים, אישוניה מורחבים ומבריקים, מבריקים כמו להב של חרב. ציפורניה מושחזות, פנייה סוהלות, מבנה גופה רחב והשמלה שלה עקובה מהדם שיוצא מהוורידים.  "אין שום דרך ולא תמצאי גם" אמרה לה עלמה בקול רדיופוני של בעל-זבוב. המכשפה מִנחַה שלחה ידיים במטרה להתל כישוף אך בעל-זבוב הקדים אותה ושלח לה לחישה מאחורי האוזן אשר הקפיאה אותה. ובצחוק גדול חורש אוזניים ובראש מורם תפס מידה את ליבו של הפעמון, ובבעיטה שלח את מִנחַה לאלף עזאזל. עכשיו, כאשר ליבו של הפעמון האטלנטי בידו, והסבתא המכשפה כבר לא תוכל להפריע לו. בעל-זבוב יוכל להקים סוף כל סוף את צבאו מנחשים ויכול לשתות את דמם של בני-האדם באין מפריע.

עלמה, אשר נשארה בודדה יחד עם בעל-זבוב, לפתע חשה היא כמשוחררת מכל הכבלים. לא, לא היה מכיוון זה שהיא יצאה מחזקתו של בעל-זבוב אשר נעשה  רק חזק יותר ויותר בכל רגע ורגע בתוך גופה הקל והגמיש של עלמה הצעירה. היא הרגישה משוחררת מכיוון שעמוק עמוק, בתוך הפינה בראשה, נפשה של עלמה הייתה  במרחב הכי פתוח. מכיוון שלעלמה יש מחשבות טהורות יותר מזהב, יכלה היא לשוטט בנעימים במחזות היופי של ליבה, היא ראתה סביבה פיות מרחפות, בנהרות ראתה עלמה בונים בכל מיני צורות. מכל קצוות תבל היו שמה בפינה הקטנה בראשה ושל תרכיז נפשה. בעלי – החיים וכל היצורים הכי כמוסים מהאגדות שעוד לא סופרו עדיין. שמש מחייכת, כוכבים משחקים שש-בש עם סוסי פוני, מאות בקבוקים עם סודות שבאו עם הגלים, אלפי עצים גדולים שדבש נוטף מהפרי, וכמובן כל הזמן הכל לווה בבריזה נעימה והזריחה ליוותה תמיד את גן – הקסם בו עלמה שהתה. רק ממקום אחד בגן עלמה הרגישה פ ח ד ,היה זה מקום שבו הייתה נקודה קטנה של חושך, תמיד שעלמה עברה בטווחו הילתה הזהובה שעטפה אותה הייתה מתחילה להימשך לנקודה החשוכה, וכך הנקודה הייתה מתחילה לגדול ולגדול כשעלמה הייתה מוסבת מדעתה והייתה במקרה עוברת לידה.

ובינתיים גופה הפיזי של עלמה נותר עדיין בחזקתו של בעל-זבוב שרק התחזק אך באותה העת גם נרקב מבפנים, מכל מעשי הסדום והדם שנשפך. בעל-זבוב היה משחיז את ציפורניו וקורע לשניים את קורבנותיו, ולאחר מכן מוצץ את דמם ומורח אותו על גופו, שהיה בעצם גופה של עלמה.

יום אחד שהיה, הקיצה עלמה בלחץ רב, כמרגישה שמשהו כנראה קרה. עלמה קמה בתוך הגן הקסום שבתוך ראשה והכל סביבה היה נראה כ-כרגיל. הפיות עפות ומשחקות להן בן הפרחים, הבונים בונים עוד סכרים, העצים מלבלבים ואת הדבש של פרותיהם מלקקים גמדים קטנים והשמים תכלת, יפיפים. "מדוע מהטלת בי ח ר ד ה כזאת?" שאלה עצמה עלמה ובבכִּי כף פגעה בקרקפת ראשה טיפת גשם קסומה וגילתה לה הארה; "את לא חופשיה" ציוותה עליה הטיפה והראתה לעלמה לשנייה אחת את העולם החיצוני תחת עינה. היא ראתה עצמה בתוך בית, ובכפות ידיה הענקיות והמדממות פורסת אדם לחצאי חצאים שצחוק גדול חסר כל רסן מתגלגל מקיבתה החוצה לה. עלמה הבינה שהיא נמצאת בתוך עצמה בתרדמת, ההארה הפשרה לה להריח את ריחו המצחין של אותו בעל-זבוב, אשר חדר אליה ולקח לה בעלות על מקסימום מהגוף והעיף את סַבְתָּה שלה לאַלף עזאזל.

ההארה פתחה לעלמה עוד ערוץ בראש שהראה לה את כל הזוועות חסרות הגבולות שאותו בעל-זבוב עשה בשימוש בגופה כאשר הייתה "חופשיה" באוטופיה מוחלטת בגן הקסום, שהוא רק פינה כתרכיז מתוק בתוך ראשה.

נעמדה עלמה באמצע הגן, בביטחון רב, פיסקה ידיים ורגליים ומתחה אותם עד כמה שרק יכלה. לפתע החל משב רוח חזק בגן הקסום, עלמה פצעה את פיה  והחלה לשיר נעימה בקול רב. היה אפשר לראות ממש את התווים יוצאים מפיה וממלאים את הגן ואת ההילה שעוטפת את הגן ואת כל היוצרים החיים בו נמשכים אל תוך דמותה של עלמה. עלמה החלה להתרומם באוויר ונעה במהירות האור לכיוון החור השחור (זה שהיה בעבר רק נקודה חשוכה) ובשיא כוחותיה הכניסה את ידה אל תוכו, וכל תווי הנעימה שלה שמילאו כבר כל פינה בגן, נהרו בהמוניהם אל תוך החור השחור.

בעל-זבוב באותה העת בא לשתות את דמו של אחרון הילדים שנותר במשפחה אותה בעל-זבוב בזז את דמה. כשלפתע מנגינה ושירה יצאה בדרך לא רציונלית מפיו. בעל-זבוב הסתכל בתמיהה על הילד שהיה מוטח ברצפה, מחוסר הכרה, כשלם עם גורלו שלו. מנגינה, מנגינה של ממש יצאה מפיה של עלמה שהייתה תחת שליטתו ויצאה ללא כל שליטה מפיו של בעל-זבוב, אשר ניסה לחסום אותה בעזרת ידו, אך כשהוא עשה זאת המנגינה יצאה לו דרך אוזניו ונחירו. בעל-זבוב נעשה יותר כועס ומחוויר וניסה בכל כוחו להתנגד לעלמה, אך עלמה, כשהיא שזורה באורה שלה בתוך הגן הקסום הגבירה את עוצמתה והכניסה את כל הצלילים ואת כל אורה לחור השחור – בעל-זבוב כבר לא יכל לעמוד בכך, נלכד הוא באש של עלמה, ונשרך ונשרף לעד ועשן מגופה הפיזי של עלמה התפזר לו בעולם והחזיר את הדם לקורבנות של בעל-זבוב והחזירם לחייהם כמו אחרי נשיקה מתוקה.

סוף- כל סוף עלמה הצליחה לגרש מעליה את בעל-זבוב הנוראי, וכשזה קרה שעירה עלמה שהיא תכף תוקם בגוף של עצמה.

אך לא זה שקרה. הנקודה השחורה נצבעה ללבן, ואילו הגן במפתיע נצבע בשחור. רגליה של עלמה התקשו ונהיו כבדים, והיא נחתה על אדמת הגן, עורה הרח הפך להיות עבה והתכהה וסדקים רבים בו נפערו ומרחוק היה אפשר להניח שהיא נראית כמו בול עץ. שורשים החלו לצאת מרגליה של עלמה ולאחר מכן החלו לצאת מכל חלק בגוף. גם בעולם הפיזי האמתי מגופה של עלמה יצאו שורשים אשר הושרשו באדמה והרימו את גופה של עלמה מעלה והיא הפכה להיות לעץ פרי ענק שאת פרותיו המתוקים והיפיפים חוץ מלאכול אפשר גם לשמוע. והעץ הוא עץ פרי ענק ללא רבב שהיה מטבעו מפריח בכל יצור שטעם מפרו המתוק את הטוב ליבה של עלמה היקרה שנותרה חייה בתוך גזע העץ- לעד.

וסגדו לה. סגדו. במיוחד אותו נער, זה שבעל-זבוב עמד לשתות את דמו כשעלמה התפכחה לפתע והרסה לו את התוכנית.

כשאותו נער התבגר וגדל, אשר כבר הקים משפחה, החליט שהוא בונה את ביתו מענפיו הגדולים של העץ פרי הענק, ולילד שלו הוא קרא

'בטובן' - שלעולם לא שמע את פרי יצירותיו.

.

(-שי-).