ההרואין שלט אז במוחך כשאור השמש הראשון הפציע בזמן מסיבת הטבע
את התחלת להקיא וראשך הזיע, אני רצתי אליך הבאתי לך מים וויטמין C שעזר לך קצת
להירגע
הסתכלת אליי וחייכת ואמרת לי "תודה". אני הייתי ג'נטלמן אך גם
רק נער
ואת היית רק בחורה שמבולבלת בעולם
הגדול.
הושטתי לך יד ועזרתי לך לקום מהאדמה, לקחתי אותך למקום שבוא את באמת יכולה
להירגע,
אל תפסיקי לנשום, לחשתי לך באוזן
והורתי לך עם היד שתחכי ואני כבר יבוא.
כשחזרתי אחרי כמה דקות עם ארוחה קלילה את נרדמת כבר
ולא הפסקתי לבהות בנשימות והשאפות שלך שיוצאות וחוזרות מגופך.
"חיפשתי את ההרפתקה הבאה, וכנראה שגם אותה לא מצאתי"
אמרת לי בדרך שנסענו לביתך, אני אמרתי לך שלא צריך הרפתקאות בחיים
אלה החיים הם כבר ההרפתקה הגדולה באמת. הנהנת בראש וחזרת לישון
אחרי חצי שעה אמרת לי תעצור בצד, ירדת מהר מהרכב והתחלת שוב פעם להקיא.
אני אמרתי לך שזה בסדר, והתחלנו לצחוק.
כשסוף סוף הגענו לביתך שאלת אותי אם אני רוצה לקפוץ לקפה או כל משהו אחר
אני אמרתי לא תודה, אבל אני ישמח לקבל ממך את הטלפון שלך
את חייכת והבאת לי תמספר - "שמור על קשר" אמרת לי וסגרת את דלת
המכונית.
'תרגישי טוב' אמרתי לה ונסעתי גם אני לביתי.
כשהתעוררתי לא זכרתי דבר מהיום שהיה ואז ראיתי שזרוק נייר על הרצפה
טלי-0576468457.
אני לא הבנתי של מה הספר הזה שייך ושמתי את הדף בצד.
אחרי שבועיים של חיפושים אחר עצמי מצאת אותי מול חנות הוידיאו בקניון
"היי! אתה! למה לא התקשרת אליי?"
ואני התאמצתי בלזכור מי הייתה היא בכלל.
"נו, אתה לא זוכר.. לפני שבועיים בערך לא הרגשתי טוב במסיבת טבע ואתה
הקפצת אותי לבית.."
עמדתי רגע והייתי מבולבל, פלשבק הגיע אליי פתאום והזכיר לי את הרגע .
נכון! אמרתי לה ,וגם שאני מצטער, פשוט גם אני לקחתי משהו וכנראה שהוא מחק
לי את הרגע.
"אתה צריך להיזהר .." אמרה לי וחייכה-"ועכשיו לאן אתה הולך?"-
שאלה
אמרתי לה שהיה בא לי סרט טוב ושבדיוק באתי לחפש לי אחד כזה
"אני יכולה לעזור לך למצוא אחד כזה.. אני עובדת פה, בדיוק התחלתי
את המשמרת שלי עכשיו"
כל אותו הערב הייתי בחנות שלה עד שהסתיימה המשמרת שלה,
לקחתי סרט ושאלתי אותה אם בא לה לקפוץ אליי לראות אותו מתישהו
"מחר ב8 אני יכולה, מישהי מחליפה אותו גם ככה במשמרת אז אני יהיה
כנראה פנויה"
"דורון..?"
"כן?" שאלתי
"זאת התחלה של הרפתקה ,או המשך של סיפור שכנראה ולא נגמר?"
שתקתי וחשבתי לעומק על השאלה.
נמצא את התשובה מחר אמרתי לה
והתחלתי ללכת לכיוון החנייה
"ביי דורון.."
ביי טלי-נפגש מחר
יום אחרי זה בערב בשלתי לנו ארוחה
ואת התחלת לדפוק בדלת והכנסתי אותך בברכה
הורדתי מעליך את הז'קט "חשבתי שרק רואים סרט" אמרת ואני חייכתי
ואמרתי שתשבי על הספה אני קניתי לך משהו.
היא הורידה את הסרט שהיה דבוק על האריזה פתחה את הקופסא הקטנה ושם הייתה
שרשרת.
היא הסתכלה אליי ואמרה לי שלא הייתי צריך ושהשרשרת ממש יפה, אך לא תוכל לקבלה
אני אמרתי לה שזה בשבילה ושהיא
לא יכולה להחזיר
לקחתי כוסות זוג כוסות ומזגתי לנו יין אדום ועתיק
עשינו לחיים וקחנו לגימה.
אותו ערב היה אחד הערבים היפים בחיי, לא הפסקנו לצחוק והסרט גם היה מושלם
מידי.
כשליווית אותך לדלת כי היית צריכה ללכת שאלת אותי שוב "זאת התחלה
של הרפתקה,
או המשך של סיפור שכנראה ולא נגמר?" לא ידעתי מה לענות אבל ידעתי
איך להגיב
ואת שפתיה הגדולות התחלתי להרטיב.
היא עצמה את העיניים ואמרה לי "תודה על התשובה" ואז סגרתי את
הדלת מרוצה ומאוהב
כאשר התחלנו להיפגש כל הזמן הבאתי לה עוד ועוד מתנות וזה התחיל להיות מין
מסורת כזאת
שכל פגישה עוד ועוד מתנות וכל הזמן הן היו יותר ויותר יצירתיות
עד שבפעם אחת הפסקתי להביא והיא לא הבינה מדוע, וזה מה שהתחיל לשנות לה
תמצב רוח
חשבה שכבר הפסקתי לאהוב ושהקסם של שנינו נגמר ושזאת סתם עוד הרפתקה של
זוג מאוהב.
זה היה בדירה שלה, וכשהגעתי אליה הייתה בצפייה שאביא לה עוד מתנה
"חשבתי שזאת מסורת המסורת שלך להביא לי כל יום מתנה"-אמרה לי
באכזבה
אני רק הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה את המשפט הבא:
את לא צריכה יותר מתנות, אני דורון, אני המתנה שתמיד הייתה לך.
היא שתקה ואז חייכה ואמרה "סוף סוף הבנת את זה אף פעם לא היה צורך
במתנה או בכל דבר אחר"
אני חייכתי, הבטתי בעיינה האדומות
כמחלה, שפתנו התנגשו
והינו מחוברים לצללי המנגינה האבודה.
~~~~~
נכתב ב2008
