מעבר לקיר

מעבר לקיר

מעבר לקיר

חי לו זוג צעיר.

עוד אין ילדים

אבל כלב כבר יש

קטן, לבנבן כבר כמעט בן שש.

ומפעם לפעם

עולות צעקות וצווחות

של הגבר על אשתו,

"אספר לאימא שלך

ואת כבר תראי

מה יהיה איתך."

ואפילו הכלב הקטן, הצווחן

 משתתק,

בין רגליו מקפל את זנבו,

 רץ ומחפש לו מחבוא.

ומהעבר השני

בדירה הסמוכה

אישה מצמידה את אזנה אל הקיר.

היא אישה זקנה וערירית

ולא תחסיר מילה.

כי אין בה כל חמלה.

לבה

 כמו צימוק קטן, מקומט ויבש.

ואין לה במה להתבייש:

 אפשר עכשיו להתענג

על המריבות שמעבר לקיר.

כי אין עוד צורך זאת להסתיר.

למרות הכול היא מסתכלת-בודקת סביבה.

עיתותיה בידיה:

כל היום עוד לפניה

להתענג על המריבה.

  חיוך רע נמרח עכשיו על שפתותיה,

צרות ומעוטרות בקמטי קמטוטים,

ועיניה – שני סדקים קטנטנים.

ומאוחר יותר

כשתראה את שניהם במסדרון

מהלכים שלובי זרוע,

תחיך ותניד ראשה לאות שלום,

והם לעולם לא יֵדעו את הרוע.

©