התמכרות

באין ריגוש שמלווה את יומי

אני מוליד אותו בין הערביים

מאכילו ומשקהו תשוקות

מטפחו, עד יעטוף ישותי

וכשהלילה חודר לביתי  

עת ניקרא אנוכי למיטה,

כבר מסוגל בבירור

לראותך בסלונך

מכינה לשנינו קפה

בודקת פעם שניה ושלישית

אם נעלת דלת כניסה

שואלת אם נשב ליד השולחן

או על הספה החומה

בדרך אליה סוגרת תריס

בחלון המשקיף לשכנים

כצופה עתידות

יושבת מולי מציתה סיגריה

מניחה לידי ללטף את שלך

ולטפס במעלה  האמה

עד שתפגוש בדרכה

את תאומי הצביה

וכך נותן דרור לדמיון

ישתולל לו ויאביס עצמו

אומנם מחקתי

מספרך מיומני,

גם ביקשת

כי אלך לביתי

ואנוכי היתרצתי,

אך ריגוש שגדל

והיה למפלצת

מי יוכל יעצור

מי ירצה?

רק אני

אם אבחר.