שירים

אל מול ירח סתווי יפיפה,
עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב,
ידעת אותי בכוח
בפרק איוב של חיי
קרעת תמימות גוף ונפש.
לא יכול לשכוח
את הכאב של הילד
את תחושות הכלימה
שהחדרת בי

חיי לא חיים,
גוסס במיטת החידלון
תמונות שורפות
של זיכרונות קפואים
ללא שם.
במלאות שלושים שנותיי
פותח מוסרות נפש שסועה
בתחושות מוות,
ושאני חי
לוואי ולא הייתי.

(לא ידעתי אם לקרוא לשיר אנוּס או "קציר חיי")