חיים מועילים

אני שואף לחיות את חיי באופן המועיל ביותר, אך המשימה לא פשוטה. בהתחלה היא גור קטן.

זה מתחיל ממעשים טובים, כשאתה נער. ואתה שמח שהייתה לך הזכות לעשות משהו מועיל, לעזור למישהו, לדעת שמשהו סביבך עכשיו במצב טוב יותר – אפילו רק מעט – מאשר אילו לא היית קיים.

אבל אז הגור גדל מעט, נהיה לחתלתול, ורואה מעבר לכתמים של צבעים וצורות. אתה מתחיל להבין שאתה גורם לנזק בעל-כורחך. בעצם היותר אדם חי, אתה גוזל משאבים ציבוריים – שירותי רפואה, צפיפות בכביש, ביוב ועוד, ואתה גם משמש נשא של מחלות. אך החתלתול עוד יכול להתמודד עם זה: אתה יכול לצמצם את הנזקים הללו על-ידי התנהגות מושכלת יותר, ואתה יכול לקזז את מעט הנזק שנותר עם פעולות למען החברה – התנדבותיות, או אפילו במסגרת העבודה.

ואז החתלתול נהיה חתול, ואתה מבין שהנזקים שלך עמוקים יותר ממה שחשבת: אתה מייצר ללא הרף זיהום אוויר, כשאתה משתמש בחשמל ונוסע בכביש; אתה גוזל ללא הרף מים ומזון; אתה יושב על שטח בו היו יכולים להיות עוד צמחים ובעלי חיים, והם אינם – בגללך. אתה מגלה שגם פעולות קטנות שלא חשבת עליהן פוגעות כל הזמן בסביבה. אתה גורם לשינויי אקלים, זיהום נחלים, מחלות, שריפות ובצורות. קראתי איפשהו שמאות מינים של בעלי חיים נכחדים מדי שנה בגלל האדם. עוד קראתי שאלפי אנשים נהרגים כל שנה רק בישראל בגלל זיהום אוויר – והמצב חמור בהרבה במדינות מתפתחות, לשם מגיע נתח לא מבוטל מהזיהום שלנו, ואין להם כלים להתמודד עם החום ועם הבצורת.

אז אתה מתחיל לצמצם את הכול. אתה מצמצם את הצריכה, מפסיק לאכול בשר, מצמצם את השימוש במים ובחשמל, מצמצם את השימוש ברכב – אבל משהו בכל זה עדיין לא מספיק.

ואז אתה מוצא קהילה של אנשים כמוך. אתה מגלה שהשאיפה הזו, לחיות חיים מועילים – שאיפה שידועה בתור השלכנות – היא נחלתם של רבים כמוך. ואז המסע נהיה קל יותר, וכיף יותר. ואתם חולקים דרכים לצמצם את הנזק, ואתם מגלים שאפשר גם להועיל, שאפשר לסייע לצמצם את הבעיות שאתה רואה סביבך. ואתה חווה מעין הארה, ומכרה עצום של צעדים ואפשרויות מתגלה לנגד עיניך, ואתה נהנה, ואתה מאושר, ואתה נחוש להמשיך ולפעול למען.

ואז, לרגע אחד קטן, כשאף אחד לא מסתכל – אתה עוצר את הכול, עוצם עיניים, ונזכר באותו רגע, כשהיית נער, איך בסך-הכול רצית לעשות מעשה טוב ולהרגיש טוב עם עצמך.