שלושה סיפורים ומה שבינהם

כשהתחילו לא ידעו איך זה יסתיים. המים זרמו על הריצפה והציפו את הדירה. כמויות הסמרטוטים שהביאו כדי לספוג את המים נראתה בדיחה לעומת כמות המים שזרמה פנימה. לא ידעו את מקור המים וגם לא ידעו שיש כזה. חשבו שיוכלו להשתלט על השיטפון בעצמם ובעזרת הסמרטוטים שהיו להם בבית. כשלא הצליחו החליטו לצלצל לשרברב. אבל משום מה ענה להם מסגר שאמר שהוא כבר בדרך. מסגר חשבו לא יוכל להתגבר על הבעיה. אבל כשהוא היגיע ,הכל ניראה אחרת.שלח אותם למיטבח להכין קפה ומיד התחיל בעבודה. לקח לעצמו דרור, שבר היכן שניראה לו וחיפש את הגורם לשיטפון. כשמצא את הצינור  הדולף , היה מאושר. ריתח אותו ואמר ",סיימתי", ואומנם המים לא זרמו יותר. עכשיו היגיע זמן הסמרטוטים. ספגו את המים לתוך דלים כשהמסגר מסדר בינתים את כליו.  

חוץ מקיר שנישאר פתוח ושבור, הדירה חזרה לקדמותה ואפילו נקיה יותר .הכאב שבמצב הפך לרגיעה. אפילו השכנות נכנסו ואמרו שהכל נקי.

עכשיו שהכל הסתיים ,ישבו עם כוס קפה ביד והמסגר אכל ענבים. הכל היה רגוע ,רק העינים לא זזו מהחור הפעור שבקיר. סימן למהומה הגדולה.

שוב צריך לנסוע לתל אביב. הנסיעות האלו משגעות אותי. הפקקים שבדרך והחום הגדול. למה לא יכלה לגור קרוב יותר לכאן? לפחות שהיתה מגיעה גם היא מידי פעם,כך שהנטל היה מתחלק. עכשיו אין מוצא אחר. שוב נוסע. בערב עדיף ,אך כמובן לא בשבילה.לא נוח לה בערב, וצריך להתנהל בכבישים במצוקת הצהרים. האוכל שהיא מגישה מלא מלח ולא בריא לי, ולמרות זאת שותק ואוכל ,כאילו שנהנה. לפעמים במהירות כדי להקטין את זמן הסבל. הרבה גברים עברו אצלה את הדרך  הזאת ועדין יש לה סבלנות. יכול להיות שאני אהיה האחרון. זה תלוי רק בה. היא מחליטה ומבצעת. הכל מתנהל  לפי חלילה.שונא את השטיח החדש שקנתה. לא משתלב עם כלום. מזרחי כזה עם צבעים רועשים. מעדיף אדמה חשופה, על שטיח. לפחות אפשר לגרף אותה מידי פעם ולקבל חזות נעימה. השטיח צובר ליכלוך ואין אפשרות לנקות כמו שצריך.

 הפעם לא אשאר יותר מהנחוץ. העשה מה שצריך ואחזור. אולי יום אחד יהיה כוכב שידריך אותי. איפה מוצאים כוכב כזה?

הם סירבו לאכול. כל השיכנועים שבעולם לא הועילו. השנים ישבו ליד השולחן ובהו באוכל. כבר כמה ימים שזה נימשך.יושבים שקטים אל מול האוכל ולא נוגעים בדבר, עד שמפנים להם את הצלחות שנשארו מלאות, ואז הם קמים מהשולחן. כל הענין התחיל אחרי שפתחו את החנות החדשה. בהתחלה התלהבו. ניקו את הליכלוך שהשאירו הקודמים  ובהתלהבות סידרו מדפים חדשים ומילאו אותם בסחורה. הכל הלך כשורה עד שיום אחד נכנסה אשה לחנות וביקשה מוצר שלא היה להם.כל שהיצעו לה  כתחליף לא סיפק אותה והיא יצאה בידים ריקות. ואז הם נכנסו למצב הזה. מתחיל להיות מסוכן. הם מאבדים משקל במהירות. הפנים שלהם חתומות ,אך למרות הכל ממשיכים לפתוח את החנות. אין הרבה קונים והם יושבים בפתח החנות ובוהים לרחוב.הרחוב תמיד רטוב. אנשים רוחצים את המכוניות שלהם והמים זורמים. בכלל האיזור הזה כל כך ישן וצמא לקצת צומת לב. העיריה לא מטפלת ברחובות והליכלוך נערם. שמעתי שהאחראי על הניקיון בעיריה יצא ללימודים. אולי כשיחזור ידע טוב יותר איך לנקות את הזוהמה שהצטברה. אך זה ניראה לא יעזור לשנים . בסוף עוד ימותו ברעב