דניאל - סבא

דניאל-סבא

תקציר פרקים קודמים: דניאל, בן ה-66 מתבשר שיש לו בת מבת דודתו נעמה.

הוא לא היה מודע לקשר אינטימי חד פעמי שהיה ביניהם.

דניאל עמד עם הגב לנעמה ודקות ארוכות חלפו עד שהסתובב אליה והביט במבט מנוכר, אפילו מפחיד.

תמונות חייה של נעמה עברו כנגד עיניה בשניות אלה שרשף לעברה, תמונות אתו ובלעדיו. מטחי הגשם נרגעו מעט, ודניאל שבר השתיקה המעיקה:

"נעמה, אני הולך הביתה, נדבר מחר," פסע כמה פסיעות והסתובב אליה: "כדאי שתיכנסי ותסגרי הדלת: קר ולח, שלא תצטנני." ועזב...

דניאל לא חיכה למעלית, במהירות ירד במדרגות ונבלע בתוך מסך גשם כבד. נרטב.

הדירה חיכתה לו חשוכה וקרה. הרבה אויר ומעט רהיטים. דירה שיד אישה לא נגעה בה זמן רב. הצינה חדרה לעצמותיו ודניאל מיהר לחדר הרחצה. השיל מעליו את הבגדים הרטובים והפקיר את גופו השלדי לספוג חום ממי המקלחת החמים.

שעה ארוכה בילה כך, מזרים את המים על הראש, מנסה לרכז את מחשבותיו, להבין את הרגשות שהציפו אותו. ולא הצליח.

יצא מהמקלחון והתעטף במגבת, ניגב את האדים שכיסו את המראה והביט באיש הזקן, העייף, הזועף שהחזיר לו מבט מלא תוכחה.

- ממה נבהלת כל כך? – שאל האיש.

- לא נבהלתי, כעסתי, - שיקר דניאל במודע.

- שוב אתה בורח – לא הרפה הזקן – לא רוצה לקחת אחריות.

- זה לא נכון. לא ידעתי.

- ואם היית יודע?

- הייתי כועס על השנים האבודות. איך אסתכל לה בעיניים אחרי ששיקרה?

- ואולי טוב שלא סיפרה?

- ואולי טוב שאתה יודע? ומה חטאה הילדה? ולא ייחלת למשפחה? מה תרוויח אם תמשיך לכעוס ולברוח? – מבטו של האיש במראה התרכך מעט.

"מחר בבוקר אתקשר לדנדוש, נזמין פיצה," דניאל חייך בהשלמה, לבש תחתונים וטי שירט כחולה, גרב גרביים חמים ורץ לחדר השינה לצלול למיטה הקרה. המצעים קיבלו בעונג את חום גופו וכבר לא היה לא קר וכבר לא הרגיש בודד. בעיני רוחו עלו תמונות של ילדים משחקים בגן שעשועים, ילדים אוכלים גלידה, ילדים משתכשכים בים.

לא תיבת פנדורה, תיבת אוצרות זימנה לו נעמה, ובכל זאת דחה את מחשבותיו עליה לפינה חשוכה במוחו.

אסנין גיטה