בית על כל קסאם

הקסאמים נורים כדי להרוג בנו. גם לזרוע הרס, בהלה וייאוש; למרר את חיינו, להביא אותנו להכרה שחייבים לקבל כל תנאי של הפלשתינים, נוסח "אין לנו ברירה אלא שלום" מימי אוסלו העליזים.

הם נורים משטחה הריבוני של ישות עצמאית, מדינת פלשתין שבדרך - אחרי שפינינו כל מטר מרצועת עזה, "כדי לא לתת להם תואנה" (האם מישהו האמין בזה?). ישות הנשלטת בידי ממשלה שנבחרה ברוב מוחץ של העם, שיש לה יושב-ראש נבחר השולט על צבא של עשרות אלפי חיילים.
ממשלה ששליחיה הרגו שני חיילים וחטפו חייל בתוך ישראל של "הקו הירוק"; יושב-ראש "נאור" ו"רודף שלום", שתמורת החזרת החטוף דורש, בין היתר, שחרור מרואן ברגותי השפוט על-ידי בית משפט של מדינת ישראל לחמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר על רצח ישראלים; עשרות אלפי חיילים שחלקם משתתפים באופן פעיל במעשיי הטרור, ואף אחד מהם אינו עושה דבר כדי להפסיק את ירי הקסאמים - כי כך מורים להם ממשלתם הנבחרת על-ידי העם, ויושב-הראש הנבחר על-ידי העם; כי כך רוצה העם.

ישראל היא מדינה נאורה והומניטרית, היא לא פוגעת במי שאינו משתתף באופן פעיל בטרור. לכן הישות הפלשתינית, ממשלתה ועמה, יכולים להמשיך בטרור, עד שנשבר - בלחץ הפרופסורים הנאורים, האליטות החולמות על מזרח תיכון חדש, ארגוני האמהות והאבות.

אומרים לנו בחצי-פה שנגיב, בפעולה גדולה ונרחבת שתנקה הרצועה מקניי הטרור וממאגרי הנשק - אבל רק אחרי שתהיה פגיעה קשה של הטרור העזתי, פגיעה שבעקבותיה תאלץ ממשלתנו להיכנע ללחץ הציבור הזועם, ועקב כך יהיה לה צידוק כלפי אומות העולם והפטרון האמריקאי.
פגיעה קשה משמע -  שבשדרות יהרגו כמה מבוגרים ועוד כמה ילדים. לפחות עשרה, רצוי קצת יותר.
האם לכך אנו מחכים?

ישראל טועה בהתנהלותה המוסרנית. במקום לשלם בחיינו, חיי אזרחים וחיילים, כדי למנוע פגיעה בעם אויב הנלחם בנו ללא כל מעצורים - צריכים להחיל הפתגם העתיק: "עניי עירך קודמים". לא להרוג במתכוון חפים מפשע - אך להביא אויבינו להכרה ברורה, שהדבר לא משתלם.  זה יהיה לא רק יעיל, אלא גם צודק.

כל קסאם משוגר כדי להרוג; מידת הצלחתו תלויה במיומנות המשגרים ובמזל, אך אין היא משנה במאומה כוונת הרצח הבסיסית. רצח אוכלוסייה אזרחית, נשים וילדים.
איננו צריכים להשיב באותו המטבע, אינני מציע להפגיז אכלוסיה אזרחית. אך לפגוע בהם קשות, כדי שיגיעו למסקנה שזה לא משתלם - בהחלט כן.

לכן, על כל קסאם המשוגר לעברנו למטרת רצח, צריכים להחריב בית. לפי כלל ברור, ידוע מראש, לרבות הודעה על סדר הבתים שיהרסו, לפי סדר הקסאמים שישוגרו לעברנו. כל בית ייהרס לאחר הודעה מוקדמת של מספר שעות, כדי שהדיירים יוכלו לפנות עצמם ומטלטליהם.  כך הבאים בתור יוכלו לזעוק לשליטיהם הנבחרים, שימנעו הרס בתיהם - על-ידי הפסקת ירי הקסאמים.

וכתוספת לכלל הפשוט הזה - לא לאפשר בניה מחדש של הבתים שיהרסו, במימון האיראנים או הסעודים; ואם גם זה לא יעזור תוך פרק זמן קצוב - לספח השטח שיתפנה מהאוכלוסייה למדינת ישראל.
סיפוח סופי ובלתי הפיך, מחושק ומסונדל. כפיצוי חלקי על הסבל והנזקים שנגרמים לנו, וגם כדי להעניש, כדי שיהיה ברור שהרג יהודים לא משתלם - גם לאלה האדישים להרג ולסבל עמם, אך כל מטר אדמה יקר בעיניהם מחיי אדם.

מה יגידו על זה "בצלם" והאו"ם, ואומות העולם הנאורות - אלה שאינם נוקפים אצבע כדי למנוע הרג יהודים? ללא ספק יגנו אותנו קשות. אך הם גינו אותנו קשות גם על פעולות הסיכול הראשונות ("הוצאה להורג ללא משפט"), ואפילו האמריקאים אסרו אלינו להשתמש הכלי-טייס ובנשק מתוצרתם - והיום כולם מקבלים אותן כאמצעי הכרחי ללחימה בטרור.

כלל זה יש להרחיב גם על פעולות טרור אחרות המופעלות כלפינו, גם אלה שכוחות הביטחון מצליחים לעצור לפני ביצוע הרציחות.

מדינה ריבונית לא יכולה להרשות כי חיי אזרחיה יהיו הפקר בידיי הקמים להחריבה. לנהוג כך יהיה צודק; קרוב לוודאי יהיה זה גם יעיל.

מאמרים קודמים עם מסרים  דומים:

·        "לשנות כללי המשחק" מה-28.7.06

·        "מוסר קטלני" מה-11.8.06

·        "עסקות השבויים - טמטום או פשע" מה-1.10.06