זיכרונותיה של תיקה / נו. ב-א-מ-ת. / -

<לב>

<לב>

הקיבוצניקים העדיפו לרקוד במקום לשמוע את ניצולי השואה.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר הרבה חומר למחשבה על ילידי הארץ והעולים החדשים  ניצולי השואה.

שבוע טוב

שמוליק

<לב>

<לב> <לב> <לב>

בנו חומות הגנה של שתיקה 

וכאילו החיים מחייכים 

יום מבורך אהובה

<לב> <לב> <לב>

<לב>

רבקה אהובה

קשה לי להגיב -ואת תביני

מצטערת

באהבה

מרים

<לב> איזו תגובה מחמיאה! <לב> עד כדי כך כתוב טוב? <לב>

הזיכרון הוא כבר לא מה שהיה, הוא קצת סלקטיבי.

השנים שחולפות משכיחות דברים, 

ולפעמים - זוכרים דברים שלא היו

למשל, אחרי יום עבודה התאספו לריקודים

נו באמת, לכל היותר הלכו לשכב בגורן...

אבל - מה שבאמת היה אלו היו ניצולי השואה שהגיעו

הם לא סיפרו את שהיה, ובעצם, כשכבר רצו לספר אנחנו כאן

לא רצינו לשמוע.

כן לרבקתי, לכולנו לך לתיקה וגם לי יש זכרונות מהתקופה ההיא...

לא כולם טובים.

.

נוריתי יקירתי, 

אני נאמנה למקורות עד כמה שאני מסוגלת לזכור. הרי הגעתי 

רק ב-1961. 

ובכל זאת, אני עצמי, אישית, פגשתי דלת-מול-דלת ניצולת 

שואה צורפתייה ואֶת שני ילדיה, שנולדו כאן. זֶה היה 

בתל-אביב, עִם עזיבתנו אֶת רמת יוחנן. 

המפגש היה הרבה יותר אינטימי מאשר אלה שהיו לי בקיבוץ

עִם החברים שהיו ניצולי שואה.  

מכל מקום: 

יש המשך לפרק הזה, של תיקה, והעליתי אותו היום. 

גם הוא לא ידוע לי אישית אלא על פי סיפור המקור. בעצם: 

המקורות. כי היו כמה חברי קיבוצים שסיפרו לי עליו. (זה לא 

היה ברמת-יוחנן.)

ומעל לכול: 

נכון, הזיכרונות מאותם ימים אינם "יפים" כל כך.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, תמיד, 

רבקה

---

<לב>

רבקה יקרה

*************

נושא השואה הוא נושא רגיש,

לא הרבו לספר ולדבר אודותיו,

העדיפו את השתיקה

ובטח שפחות התערו

בחיי חברה,

שלא נדבר על ריקודים,

נושא עדין ומורכב.

תודה על הרגיש הנשלח

מעורר מחשבות ...

חיבוק לערב חמים

שלך

בהמון

באהבה

עליזה.

<לב> <לב> <לב>