ארון החלומות המחוררים
לִפְעָמִים, כְּשֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד
חֶרְפַּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף הָרָעֵב,
אַבָּא הָיָה מְחַפֵּשׂ בֵּין מַחְשְׁבוֹתָיו,
כֵּיצַד לְהַשִּׂיג כֶּסֶף כְּדֵי
לְהַאֲכִיל אוֹתָנוּ, אֶת יְלָדָיו וְאֶת אִמָּא.
בָּאַחֵר צָהֳרַיִם אֶחָד שֶׁכָּזֶה,
יָשַׁבְנוּ בַּהוֹל וְאַבָּא שִׁחְרֵר אֶת רֹאשׁוֹ
מִכַּפּוֹת יָדָיו. יָדַעְנוּ, שֶׁאִם הוּא חוֹפֵן כָּךְ
אֶת פַּדַּחְתּוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
מוֹחוֹ פּוֹעֵל בְּתֶדֶר גָּבוֹהַּ
וּמְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹן יָעִיל לַמַּצָּב.
וּבְאֲחַר הַצָּהֳרַיִם הַזֶּה, כְּשֶׁשִּׁחְרֵר
אֶת רֹאשׁוֹ מִבֵּין יָדָיו, הֵבַנּוּ שֶׁהוּא
מָצָא פִּתְרוֹן, אַךְ לֹא יָדַעְנוּ עַד כַּמָּה יַרְחִיק
בְּפִתְרוֹנוֹתָיו.
הוּא נִכְנַס לַסָּלוֹן, פָּתַח אֶת אָרוֹן הַבְּגָדִים הַגָּדוֹל,
וְהֵחֵל לְפַנּוֹת אוֹתוֹ מִתְּכוּלָתוֹ.
'הוּא מִתְכַּוֵּן לִמְכֹּר אֶת הָאָרוֹן'
לָחַשְׁתִּי לְנַפְשִׁי בִּדְמָעוֹת,
וְיָדַעְתִּי, שֶׁדָּבָר לֹא יְשַׁנֶּה אֶת הַחְלָטָתוֹ,
גַּם לֹא הַדְּמָעוֹת שֶׁל אִמִּי,
אֲחִי וְאַחֲיוֹתַי שֶׁהִצְטָרְפוּ לְדִמְעוֹתַי.
אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא הָיָה מְרוֹקֵן אֶת הָאָרוֹן
מִבִּגְדֵי הַסְּתָם שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים בּוֹ,
הָיְתָה אִמָּא מְמָרֶרֶת אֶת עֶלְבּוֹנָהּ מִן הָעֹנִי,
שֶׁבָּעִבּוּר פַּת לֶחֶם,
נֶאֱלַץ אַבָּא לִמְכֹּר גַּם אֶת הָאָרוֹן.
הוּא הָיָה גָּדוֹל. הָאָרוֹן.
הָיוּ בּוֹ מַדָּפִים רַבִּים.
רֵיקִים.
יָכֹלְתִּי לְמַלֵּא אוֹתָם בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי
עַל בִּגְדֵי נְסִיכִים.
בַּמַּדָּף הָעֶלְיוֹן יָכֹלְתִּי לְהָנִיחַ אֶת
הַכֶּתֶר.
מִתַּחְתָּיו אֶת חֲגוֹרַת
הָאַבְנֵט
וּבִשְׁלִישֵׁי אֶת מִכְנְסֵי הַקְּטִיפָה
הַתְּכֻלִּים,
אַךְ רַק אָבָק
חֲלוֹמוֹתַי
מִלֵּא אֶת הַמַּדָּפִים
*וְיָקְרוּנִית חוּמָה חָרְצָה בָּהֶם,
בַּחֲלוֹמוֹתַי,
חֹרִים עֲמֻקִּים שֶׁל כְּאֵב.
אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא הִתְיַשֵּׁב
וְהִבִּיט בָּאָרוֹן הַמְּרֻקָּן מֵהֲדָרוֹ
וּבַבְּגָדִים הַכְּמוֹ חֲגִיגִיִּים,
שֶׁאָסוּר הָיָה לִי וּלְאַחַי
לַעֲשׂוֹת בָּהֶם שִׁמּוּשׁ שֶׁל
חוֹל
אֶלָּא רַק לִרְאוֹתָם,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּרְצֶינָה יָדֵינוּ לְלַטֵּף אוֹתָם
כְּדֵי לָחוּשׁ בַּקְּדֻשָּׁה
הַחֲגִיגִית
שֶׁדָּהֲתָה מֵהֶם זֶה מִכְּבָר –
אָז אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא הִתְיַשֵּׁב,
יָדְעוּ עֵינַי הַפּוֹחֲדוֹת שֶׁהִנֵּה,
בְּעוֹד רֶגַע כּוֹאֵב, כָּל גּוּפוֹ יִרְעַד מִבְּכִי.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אַחֲרֵי שֶׁדִּמְעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא
שָׁטְפוּ אֶת פָּנֵינוּ וְאֶת יָדֵינוּ שֶׁנִּסּוּ לְהַרְגִּיעוֹ,
הָיְתָה אִמָּא יוֹרֶדֶת אֶל הַשְּׁכֵנָה הָעֲשִׁירָה,
(זוֹ שֶׁבְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן
הָיִיתִי צָמוּד לְמַגָּשׁ פֵּרוּרֵי הקרמשניט שֶׁלָּהּ)
וּמִתְחַנֶּנֶת לְהַלְוָאָה שֶׁל כַּמָּה לִירוֹת:
"עַד הַמַּשְׂכֹּרֶת, אַתְּ יוֹדַעַת, הַרְבֵּה יְלָדִים...
וְרַק הוּא, בַּעֲלֵי, עוֹבֵד..."
הַשְּׁכֵנָה הָעֲשִׁירָה וַדַּאי אָמְרָה לְעָצְמָה:
'מַדּוּעַ הֵם לֹא חוֹשְׁבִים עַל זֶה
בִּזְמַן שֶׁהֵם שׁוֹכְבִים לַעֲשׂוֹת יְלָדִים...',
אֲבָל תָּמִיד הַפְּקִידָה בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת
שֶׁל אִמָּא אֶת הַכֶּסֶף הַמְּבֻקָּשׁ,
וְאִמָּא הָיְתָה חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה,
מוֹסֶרֶת לְאַבָּא אֶת הַכֶּסֶף,
וּמְסַדֶּרֶת שׁוּב אֶת בִּגְדֵי הַסְּתָם בָּאָרוֹן,
וּמַחְזִירָה וּמְהַדֶּקֶת לַמַּדָּפִים אֶת הַחֲלוֹמוֹת
הַמְּחֹרָרִים שֶׁלִּי.
עַד לַמְּצוּקָה הַבָּאָה...
*יקרונית – חרק שמכרסם את העץ בארון.
השיר הזה, כמו השיר על הקרמשניט, מופיע בתוך סיפור שכתבתי והוא מופיע באתר במדור סיפורים תחת השם "ילדות אחרת"
