עבד לשירים

עבד לשירים

נשמתי נשימות קצובות,
מזרים חיים אל ראותי הדואבות
ובו בזמן מרוקן מחשבותיי
כרכבו על מולקולות
פחמן דו חמצני
הננשפות ברחש מתקתק מנחירי,

ועיניי ,מצטעפות,
מתגלגלות בחוריהן
כבסרט מצויר 
מביטות במסך בזווית קהה ורחוקה,
עפעפיי זוהרים
בתחושה חוץ גופית.

וכך על דל שפתיי
אני לוחש מילים
הברה אחר הברה 
בקצב מונוטוני -
מארש צבאי
בו צועדות אותיות בסך 
מסתדרות בציפייה דרוכה,

הייתי עבד לשירים
ונרצעו אצבעותיי
אך בשתיקה צרובה 
של סוף
אני מוצא מלכות שורה, 
לפצוע ולהגליד 
את הנפש השזורה.