שיר השבוע - החומס את נעורי

חולף לו הזמן ביעף ובך דר הגעגוע. לאותם צבעי תקופה, לנעוריך, למגע מלא התשוקה.

תשכון מעתה מהלך בין העלים הנושרים. 

זִכְרוֹנוֹת מִימֵי תֵּל אָבִיב

שֶׁל יְמֵי נְעוּרִים 

בַּחֹרֶף אוֹ בָּאָבִיב

שֶׁלֹּא מְרַפִּים

וּבַלֵּב שׁוֹכְנִים

יַחַד עִם תַּנּוּר הַנֵּפְט

אֲבָל אַף אֶחָד

אוֹתְךָ כְּבָר

לֹא שׁוֹפֵט

עַל  אוֹתָם הַמַּגָּעִים

וְאוֹתָן הָאֲהָבוֹת

שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ אָז בַּגְּבָעוֹת.

מקסים אודי היקר על שיר הזיכרונות והגעגועים לימי הנעורים בתל אבעב הצעירה.

שבת שלום ויום ירושלים שמח

שמוליק

.

מבט עכשווי המכַנס זיכרונות מאז, מצביע על שנחרת היטב

(תנורי הנפט - נהדר!), מתלונן בכאב על הזמן העושה אֶת שלו, 

וחוזר אֶל רגעי העילוסים בהווה המדויק של הדּוֹבֵר אִתָּהּ. 

התיאור מפליא. הדימוי מפליא. מחַבר אֶת נעורי הדובר עִם 

ההוֹוֶה.

אהבתי. בוודאי. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

<לב>

רבקה

---

אודי ידידי היקר, אני כל כך מבינה,

קשה להתבגר, קשה להפרד מהאנרגיה של החיים הצעירים.

אתה לא רוצה להשאיר מאחור את החיים הצעירים

זה לא רק הזכרונות של תנור הנפט

של תל אביב של אז -

אלו היו חיים מלאים חיים של יופי והיו אהבות 

איך אפשר להשאיר את הנעורים מאחור ולא לחזור אליהם יותר.

אוי... אוי... אוי... כן אני יודעת, זו הייתה אנחה פולנית אופיינית.

אני לא מפחד מכלום, נורית יקירה לי. אני רק זועם על שלפני עשרים שנה לקחתי אליפות הליגה של עשרה קמ בשעה ועשרים דקות והיום אני עושה אותו זמן  בשעתיים....

אני חזק בגוף עשיין תודה לאל והכתיבה והסקרנות והזעם על מה שקורה פה שומרים עלי עדיין.

נמשיך שנינו את המירוץ.... 

ממלא פחדים 

וממלא את חורי הגעגוע ביתר שאת 

לימים של פעם 

כשהיינו צעירים

את עלומיי איבדתי שם , בחולם

שרו פעם

ואתה חבר , מבכה את של ישוב

הזמן 

דוהר

אינו

חס

שודד

נעורים

אבודים. 

ממיטב הזיכרונות צרבת, 

נפלא !!! 

שבת טובה אודי !