סיפורים

תחנה אחת בלב🌹🌻🌹

תחנה אחת בלב

ש.כהן

 

 

פרק א'

בכל בוקר, ב-07:41, הרכבת של רועי עצרה בתחנת ההחלפה בפסגות. שבע דקות בלבד, ואז המשיכה.
בדיוק באותה שעה, מהצד השני של המסילה , עצרה רכבת אחרת - זו שיצאה מבית שמש ובה היא הייתה.

הוא לא ידע את שמה. רק ראה את פניה.
שיער שחור, תלתלים רכים, עיניים שקוראות מחשבות.
בהתחלה היה זה רק מבט. אחר כך חיוך.
שבועות של שגרת רכבת שהפכה לרגע אחד ביום שחיכה לו יותר מכוס קפה.

הם לא דיברו.
לא היה אפשר – החלונות סגורים, המרחק מדויק, התחנה עמוסה.
אבל בכל בוקר, בדיוק ברגע הזה, לבו דפק אחרת.

יום אחד, ב-08:23, בעבודה, הוא קם בפתאומיות ניגש למטבחון, תלש דף פתקים וכתב עליו:

"גם את מרגישה שזה לא סתם?"

למחרת, הגיע מוקדם. התמקם ליד החלון.
כשהרכבת עצרה, הוא הדביק את הפתק מבחוץ, כנגד החלון, בכף יד פתוחה.

היא הביטה, בהתה ואז חייכה. הלב שלו כמעט התרסק מאושר.

למחרת  היא החזיקה דף משלה.
"
גם אני. אבל איך מתקרבים בין שתי רכבות?"

למחרת – הוא כבר לא היה שם.
היא חיכתה, בוהה במסילה, ריקה מהכיוון שלו.
יום. יומיים. שלושה.

ואז, בשבוע שאחרי, ביום חמישי  הרכבת שלה שוב נעצרה.
וכשהרימה עיניים – הוא עמד שם, על הרציף שלה.

לא בתוך רכבת. אלא מחוץ לה, ובידו – לא דף. אלא כוס קפה
ושלט קטן, שהכין בבית, מצויר ביד:

"מוכנה לאחת שממשיכה באותו כיוון?"

היא פתחה את הדלת.
ירדה בתחנה שלא הייתה שלה.
והלב שלה ידע – זו התחנה האחת שלא רצתה להחמיץ.

.הסיום מחר

 

תגובות

דני זכריה / זו התחנה האחת שלא רצתה להחמיץ / 01/07/2025 16:22
שמואל כהן / תודה דני היקר🌹❤🌹 / 01/07/2025 17:35
רבקה ירון / *** / 01/07/2025 18:06
שמואל כהן / תודה רבקה יקרה🌹❤🌹 / 01/07/2025 18:31
שמואל כהן / תודה צביקה היקר🌹🌻🌹 / 01/07/2025 21:45
גלי צבי-ויס / התחנה שלא רצתה להחמיץ / 02/07/2025 07:28
שמואל כהן / תודה גלי יקרה🌹🌻🌹 / 02/07/2025 08:10
renana ron / ישנן רכבות שנועדו להי� / 02/07/2025 09:23
שמואל כהן / תודה אילנה יקרה🌹🌻🌹 / 02/07/2025 09:32
שמואל כהן / תודה אביה יקרה🌹🌻🌹 / 10/07/2025 07:17