ובבוא יומי

הגוף קצר מועד והמש לא תזרח בתוכך ודמעה תנשור על קצה אפיך ואת תלחשי לאהובך שזה סופי. תודה רבה לך מרים היקרה, המשך יום טוב.

לוקח איתי

השיר  עוסק בהתבוננות עדינה ומפוכחת על סופיות החיים ועל האופן שבו המוזיקה — או היצירה — חורגת מהמגבלות של הגוף. את מתארת את הגוף כבן־חלוף, אך את “המוזיקה שלו” כמשהו הנמשך מעבר לזמן, כמו רוח או נשמה שממשיכה להתנגן גם אחרי שהחיים פוסקים.

בחלקו השני של השיר מופיעה קבלה שלווה של המוות: דימויים כמו “עלים מחלון חורפי” ו“השמש לא תזרח בתוכי” מבטאים דעיכה טבעית, לא דרמטית, מלוּוה באהבה ובפרידה רכה.

חיי האדם קצרים, אך המוזיקה הפנימית שלו — היצירה, הזיכרון, הרגש והאהבה — ממשיכים להתקיים גם אחרי מותו. השיר מבטא השלמה, יופי ושקט מול הסוף הבלתי נמנע.

יפה ומרגש  כתבת מרים היקרה

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

למעשה זו המורשת שלנו, מה שאנו מותירים מאחורינו. אך הגוף עם תג פג תוקף. 

שבת  מבורכת

וכל הטוב בעולם

ממני באהבה גדולה

מרים

מופעים מורגש.

מגדולי השירים שכתבת אי פעם

לואי וירחק היום, סיד.   

מרים אהובה

**************

צימרר אותי שם הנושא

שנתת לשירתך.

לכולנו מכסת חיים

ובבוא היום נעזוב 

לעולם שכולו טוב,

אבל עוד מוקדם ....

ומה נותיר אחרינו לנכדנו, לילדינו

את המורשת שהנחלנו 

במשך השנים,

את שירת חיינו ...

את שבילי האהבה ...

איש, איש ...

חיבוק חם אהובה

ושבת מלאה בחסד וטוב

באהבה כנה

אחותך עליזה.

אחותי האהובה

ריגשת אותי בתגובתך מאוד.....עד דמע

מאחלת לך ולמשפחה היקרה שבןע טוב ומבורך

וכל הטוב שבעולם

מכל הלב

אחותך האוהבת אותך מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

מרים