בית- ספר לשוטרים מתחילים ב – 2 מערכות
מערכה ראשונה
הגעתי לצומת היציאה מהישוב, שוטר שעמד בפינה, סימן לי ואמר: "תעצור בצד, אדוני" .
"ניירות בבקשה". אמר השוטר. הוצאתי מספר מכתבים שהיו לי בשקית ומסרתי לשוטר.
"אתה צוחק עליי " שאל השוטר, "ביקשתי ניירות !"
"נו.." , שאלתי. "וכי אלה לא ניירות?"
"לא !", אמר השוטר. "התכוונתי לתעודות".
"אז תגיד תעודות", אמרתי, והוצאתי את תעודת השליש של הנכד שלי בן ה – 8.
השוטר, מופתע מגודלה של "התעודה", שאל "מה זה"?
עניתי שזו תעודת השליש של הנכד, בתי ביקשה לצלם לה אותה.
השוטר הביט בתעודה, גירד מעט את ראשו ולפתע שאל שאלה שהפתיעה אותי לחלוטין:
"תגיד" שאל השוטר. "הנכד שלך הוא ילד מוכה ? מתעללים בו בבית ?....."
"למה אתה חושב כך, אדוני?", שאלתי .
"כי רשום בתעודה הרבה פעמים 100, 100 , 100" אמר. "וכידוע לך" אמר השוטר, כשהוא משתמש בתנועת הניצחון של שרלוק הולמס, "כידוע לך 100 זה טלפון של משטרה."
"לא, לא.", עניתי בחיוך. "אלה הציונים של הלימודים והנכד שלי תלמיד חרוץ".
"מוזר" אמר השוטר. " כשהייתי בבית הספר הציונים שלנו היו במילים: "בלתי מספיק", "מספיק בקושי".
שאלתי את השוטר "ועל ציונים כמו "טוב" "טוב מאוד" לא שמעת ?"
"בטח שמעתי". אמר השוטר. "אצלנו בכיתה מי שקיבל ציון טוב פעמיים רצוף הקפיצו אותו כיתה".
"ועכשיו לענייננו", אמר השוטר, "אני מגיש נגדך דו"ח על ששוחחת בטלפון. זה עולה 750 ₪." "זה מאוד יקר" אמרתי. "יש לי דיל בחברת 'פרטנר' על 32 אגו' לדקה.
"עזוב אותי מהחוכמות שלך, ותן לי את מספר הרכב", אמר השוטר.
"תרשום" אמרתי לו. "המספר הוא 2369 מ "
"חחחחח " צחק השוטר "זה מספר הניידת שלי"
"נו.." שאלתי. "אתה רואה עוד איזה רכב כאן?" "אני לא יודע אם שמת לב" הוספתי. "אני באתי ברגל, אין לי רכב ואין לי רשיון נהיגה... והמצחיק מכל שאין לי טלפון".
"מה נעשה" ? שאל השוטר. "כבר רשמתי לך דו"ח!".
"תגיד את האמת" אני שואל את השוטר, "אתה באמת שוטר, או פועל זר?"
"איך ידעת ? " שאל. "האמת שאני לא שוטר, אני עובד אצל אחד הקצינים בתור מטפל סיעודי לאביו, והוא ביקש ממני להחליף אותו רק ליום אחד".
סוף מערכה ראשונה.
מערכה שנייה.
"תחתום כאן, וכאן". אמר השוטר המתחזה - עובד זר.
"אתה לא רציני נכון? " שאלתי את השוטר.
"אני רציני כמו 'הספינקס", אמר השוטר/ והוסיף, "אם תרצה תוכל לשלם את הקנס כעת ואקרע את הדו"ח".
כל העניין נראה לי "קפקאי" משהו. מדי פעם הסתכלתי לצדדים, אולי יש מצלמה נסתרת, אך לא מצלמה ולא יהודה ברקן.
"אני לא חותם לך על כלום" אמרתי. "בסה"כ הלכתי על המדרכה להנאתי".
"צוחק מי שצוחק אחרון" אמר השוטר. וחיוך של מנצח בקע משפתיו הבשרניות (נראה לי שהוא סודני).
לא חלפו 10 ימים וקבלתי מכתב רשום. הזמנה למשפט בביה"מ לתעבורה באשקלון.
"נו.." אַמרתי לעצמי, "אסביר לשופט את מה שהיה, הוא בטָח יתפקע מצחוק, ואני אקבל הוצאות – משפט, מה רע ?"
********
בית המשפט ! הכריז השמש. וכל הנוכחים ניצבו על עומדם עד שכבוד השופט אנדרלמוסיה (כך שמו), ישב על כסאו.
הנאשם אברהם.......יקום ! עמדתי. מה אפשר לעשות. ?
בית המשפט לתעבורה בשבתו כבית משפט מחוזי אד-הוק, פותח את ישיבתו הראשונה. (איך נהיה בית משפט מחוזי – זה תעבורה לא? הצטערתי שלא שילמתי לסודני ובכך היה נגמר).
השופט התחיל להקריא את כתב האישום סעיף אחר-סעיף.
בתאריך "כך", במקום "כזה" בשעה "זו-וזו" נעצר הנאשם כאשר הוא נוהג שלא ברשות (יענו, גנב), ברכב משטרתי.
נוסף על כך, נהג ללא שהיה ברשותו מעולם רשיון נהיגה.
נוסף על כך הנאשם דיבר בטלפון בעת הנהיגה.
והאשמה העיקרית והחמורה מכל, המשיך השופט, הנאשם חשוד שהתעלל בנכדו בן ה-8. ומנע מהילד להתקשר למוקד 100.
"יש לך עורך דין" ? שאל השופט. (עורך דין ? חשבתי לעצמי פה צריך פרופסור למשפטים רק כדי להבין את ההאשמות).
"לא כבוד השופט" עניתי. והמשכתי "אני אגן על עצמי" .
האם אתה מודה בהאשמות, או כופר בהן ?
בזוית עיניי הבחנתי בתובעת, שכבר ראתה עצמה "מנצחת בהליכה".
"כבוד השופט" אמרתי בקול," אני מבקש לענות על כל האשמה בנפרד".
"טוב מאוד" אמר השופט. "מה אתה עונה להאשמה הראשונה? ".
"לא אשם" עניתי. "את הרכב המשטרתי קיבלתי מניצב ב,ר, לביצוע מטלה מיוחדת". השופט רשם משהו בפנקסו, ונתן לתובעת .
והאשמה השנייה ? שאל השופט. "בעניין רשיון הנהיגה...."
"כמובן שאני כופר ! יש לי רשיון הנה הוא". הוצאתי מכיסי את הכרטיס ומסרתי לשופט.
השופט עיין ברשיון והחל להתפקע מצחוק. צחוק, שהדביק את כל הנוכחים באולם המשפט.
אבל זה כרטיס מגנטי של קופ"ח ? אמר השופט. "ובכלל", המשיך השופט, למה אתה לא עושה 'כללית מושלם?' יש הרבה הטבות. או שתעבור "לפלטינום"!
בין כך ובין-כך חזרה התובעת ולחשה משהו לשופט. אשר פניו האדימו מכעס.
"מר אברהם !", אמר השופט, "אני מוסיף לך האשמה נוספת – בזיון בית המשפט ".
"למה ?" שאלתי.
"כי שיקרת !, שאלנו את ניצב ב,ר, והוא אמר שמעולם לא מסר את רכבו לאיש". "מה זאת אומרת שאלנו" ? פנית לכבוד השופט."הרי כבודו לא יצא את האולם?".
"התובעת התקשרה", ענה השופט "אם כך". אמרתי. "הרי זו עדות שמיעה של שומע משומע, ופועלת לטובת הנאשם!"
עוד הוספתי, "וכל זאת לפי תקדים מס' 231 במשפטו של מר " אבד עליו הכלח" משנת כך וכך".
"נכון מאוד". אמר השופט, "אולם התקדים היה בבית משפט "שלום" וכאן זה מחוזי".
ועכשיו פסק הדין.
פסק הדין :
השופט אנדרלמוסיה קרא מתוך הכתב: "בית המשפט מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו", "בשל חומרת העבירות, המשיך השופט, אקבע עתה את גזר הדין:"
הנאשם ישלח ל......
במהלך השמעת גזר הדין נשמעה אזעקה המתריעה על אפשרות לנפילת טילים באשקלון.
האנשים החלו להתרוצץ לכל עבר לחפש חדר ביטחון.
אישה אחת שעמדה לימיני דחפה אותי בכתף פעם אחר פעם "תזדרז" אמרה. "תזדרז, אתה מאחר לתפילת שחרית !
"מספיק עם החלומות,!" אמרה אשתי לאחר שהתעוררתי.
