2084
ראובן לא האמין שזה קורה לו אבל הוא ראה בכך חובה ואף שליחות. לכן ארז את נכסיו הניידים המעטים: נעליים וכלי רחצה, ועלה על האוטובוס המקרטע הראשון שעזב את נגר אשר במדינת הימצ'ל פרדש ונסע לכיוון דלהי, על מנת לחזור לארץ שאליה לא התגעגע ואף התנכר והתכחש במשך 30 שנות שהותו בתת היבשת. הטיסה מניו דלהי התנהלה על מי מנוחות. בשלב הראשון היה מוקסם מהאווירה השונה והייחודית האופיינית לטיסות חוץ ארציות והזמין המון וויסקי מהדיילת החיננית ששירתה את אגף הנוסעים. לאחר מכן דבריו של הגורו החלו לנקר במוחו באופן בלתי רצוני.
הוא נזכר איך מורו ורבו דיבר בלהט בלתי נלאה, איך עיניו רשפו מלהט והתלהבות: "כמה זמן אתם כבר כאן 10 שנים 15 ? חלקכם כבר סוגרים 20 שנה!! 20 שנים ארציות בתת היבשת ההודית !! חושבים שהשלווה והאושר היא מנת חלקכם הבלתי מעורערת ? אבל יש לי חדשות בשבילכם השלווה האמיתית צריכה לבוא מבפנים. ואתם ינוקא, יש לכם את הכלים אבל אתם חסרים את הניסיון". חרצובות לשונו המשיכו להפריח מרגליות של סימבוליות מטפורית. הלך דיבורו היה איטי מאוד, שקט, רגוע ולעיתים אמר מילת קישור ועצר בדיבורו לזמן שנראה כנצח נצחים. לפתע, עצם את עיניו והתיישב על רצפת הגומפה בישיבה מזרחית, התרכז לזמן שנראה כמו נצח והתעופף באוויר. ואז, בקור המקפיא של שעות הבוקר, נטל מספר מגבות רטובות שהיו מונחות על ברכיו והחל מייבש אותם על גבו שהאדים מרוב להט של חום פנימי. חום פנימי שרק אדם אשר חצה את כל השלבים בדרך להכרה יכול לייצר. האדים מילאו את כל חללה של הגומפה. תלמידיו נעצו בו מבטים המומים. "חברה !! יש לי חדשות בשבילכם" פצח הגורו בנאום: "אמנם אני יכול להראות לכם את הדלת אבל אני לא יכול להעביר אתכם דרכה. אי לכך ובהתאם לזאת אני נותן לכם תרגיל שלא היה אפשר לתת לכם אותו מקודם, שכן הייתם חסרים את הכלים. כעת, כשיש לכם את הכלים, אני מבקש מכל אחד מכם לחזור לארץ מוצאו התעשייתית. אני יודע, זה קשה כפליים כי הייתם מנותקים ממולדתכם זה זמן רב ולא צמחתם עם השינויים שעברו על האזורים המתועשים של כדור הארץ הקסום והנכחד שלנו, אבל זה בדיוק מה שהופך את התרגיל שלנו למאתגר כל כך. כשאני אומר ארץ אני למעשה אומר אזור כי אין יותר ארצות אלא אזורים !! למשל ראובן שבא אלינו ממה שהיה מכונה לפני 30 שנים ישראל צריך לחזור לאזור מערב יבשת אסיה. אזור זה מכונה אזור A ומחולק לתתי אזורים הנושאים כל אחד אות פונטית שאליה יצטרך להסתגל. לבל נזכיר את הבעייתיות הכרוכה בחיים בקנטון תאגידי מקורה בבטון. בטון שאליו יצטרך להסתגל. חזרתי משם לפני מספר חודשים לוקח זמן להסתגל. לעיתים ההרגשה היא כאילו אתם מתהלכים במוזוליאום ענק. התרגיל שלכם כולל מלבד עריכת רשמים דסקריפטיביים כמובן, הזדמנות פז להגדיל את תעצומות הנפש. הנפש שלכם יכולה לגדול רק תוך התמודדות עם קשיים חיצוניים משמעותיים. אתם חושבים שלהיות שליו מלשבת על הר ולצפות בנוף פסטוראלי זה אתגר ? זה לא מעיד ולא מפתח שום יכולות רוחניות הדרך הנכונה היחידה להתפתח רוחנית זה לעזוב את הודו ולגדול במציאות נושכת". NO PAIN NO GAME
לאחר שהרהר בדבריו שקע ראובן בתנומה עמוקה. הוא יתעורר שישמע את קול הקפטן דובר במונו באנגלית עילגת במבטא הינדי: "."we're about to land in twenty minutes…………… כעבור 10 דקות הביט מהחלון כלפי מטה וראה כתמים אפורים רבים המעוטרים בצהוב של שמש קיצית של תחילת אוגוסט. כשהמטוס נחת הרגיש בחילה איומה. ולא הבין לאן נעלמה לה השמש. מלא ספקות פנימיות עמוקות הגיע לדלפק בידוק טביעות האצבע. מיד כשהניח את אצבעו על המכשיר הגיעו שני שוטרים בלבן וכלב זאב קווקזי מגודל וביקשוהו בנימוס מזויף שיתלווה אליהם לחקירה באגף התשאול. בדרך לאגף התשאול הבחין בפרסומות ענק מכל עבר לכל מיני רהיטים שלא האמין כי יש בהם צורך. אולם הטרמינל היה גדול מכפי שזכר אותו כשעזב את הארץ לפני יותר מ 30 שנים: התקרה הייתה גבוהה כגובה בניין בן שמונה קומות ויצרה תחושה קשה של ניכור אורבאני. ברקע נשמעה השפה האנגלית וכל האנשים שנתקל בהם מבין הנוסעים הרבים שגדשו את הטרמינל דיברו ביניהם אנגלית. "אני מכאן !! נולדתי כאן"!! התריס ראובן בפניהם של החוקרים. החוקר ביקש ממנו: "אנגלית בבקשה אני לא יכול לתשאל אותך בעברית " " it is against the regulations. ואז המשיך באנגלית לפי מצוות
החוק: "got damn!! Where the hell have you been in the last 30 years !! I must investigate you in English for that language is the formal one now. this is the lingua franca of area A. we'll keep on inspecting you and decide what to do with you within a month. We'll check your productivity and your contribution to our wonderful society".
ראובן כמעט והתפתה לשוב לתת היבשת אך נזכר בדברים שאמר לו מורו ורבו. תחושה של זרות החלה מפעמת בו: "המצב פה הפך גרוע יותר ממה שהיה כשעזבתי לפני 30 שנים" הוא הרהר לעצמו. הוא נחשב מגדלור חכמה בתת היבשת הוא היה גאון אבל מרחף. תכונות אלו הקנו לו יתרון בחברה שחשקה באנשים עם ערך מוסף ושאר רוח. אולם, משהגיח שוב לאזור A לא התאים לדרישות המקומיות של אזור שנשלט בחלקו הגדול ע"י תאגיד הרהיטים של איקאה. תאגיד זה החל קוצר לאחרונה את פירות עמלו. עמל אשר התמקד בעיקר בשלב החינוך לגיל הרך, ותפקידו היה להעמיד תוך שנות דור אומה חדשה מאוחדת בתרבותה הצרכנית ובהתייחסותה התכליתית לשאר הבריות. כשניסה את מזלו בעבודות צווארון לבן לא יכול היה להתמיד, שכן הייתה לו בעיה עם עבודות רוטיניות בשל היותו מרחף. במהלך עבודתו היה שוקע בהזיות על שקיעות כתומות. בעבודות הדחק השונות לא השתלב כי היה למדן לא קטן אשר משחר ילדותו התמסר לקריאה ולכן לא הצליח להסתדר עם האנשים נטולי ההשראה ששרצו במקומות עבודה מעין אלה. הוא הרהר וחשב לעצמו שלכאורה יש הבדל עצום מבחינת סגנון ואורח חיים בין אנשי הצווארון הלבן לכחול. אולם ככל שהרהר בסוגיה, הבין כי ההבדל הוא רק לכאורה: בפועל, הדמיון גובר על השוני: בשני המקרים מדובר באוכלוסיות שמרניות משועבדות עד אפר לתרבות צריכה, נטולי מחשבה עצמית וחדוות חיפוש לעבר משמעויות חדשות ונסתרות. לאחר שברח ממקום העבודה באמצע היום ונשבע לעצמו כי לא ישוב לשם לעולם, שב ברגל לקיתון הדל ששכר וראה בדרך רחפות משייטות בגובה של בניין בן ארבע קומות מעל ראשו. תחילה חשב שהנה באים לגרש אותו מהמדינה או לצלם אותו על מנת להפלילו כאדם בטל. זו כבר הרי העבודה השלישית שהוא נוטש. הוא התעשת מיד: "כמוני יש ודאי אלפים שלא מסתדרים עם הווי חיים נמלי ויצרני מה הסיכוי שייטפלו דווקא אליי ? "אך מדוע עוד לא נתקלתי בהם ? למה נדמה לי שכולם פה כבר חצי רובוטים ? אולי נחזור וזהו" ? חששותיו אל מול הרחפות המנמיכות טוס לכיוונו התעצמו לנוכח בדידותו הקיומית. על הרחפות היו רמקולי ענק ששידרו במונו והקרינו על מסכי ענק פרסומות לרהיטים בלתי נחוצים ולקוקה קולה. באותם שעות בוקר מאוחרות, בדרך לקיטונו בשכונת "weak air" הבלתי מקורה, מן העיקול האחרון לפני המשעול שהתפרש כסרגל עד לקיטונו, ראה את קלגסי התאגיד ממתינים לו ליד הדלת עם מסיכות חמצן על פניהם. מבלי לחשוב חזר על צעדיו לאחור.
הוא כתב במחברתו על חצי הרובוטים ועל אנשים שכמותו: שתי קבוצות אלו כה שונות בתכלית, הן כמו שני קוים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. לחצי הרובוטים יש את היכולת והם חסרים את המודעות לחיים מאושרים. לו יש את המודעות אך הוא חסר את האמצעים בשל אי התאמתו לחברה. לפתע היד החלה רושמת מבלי שהייתה לו שליטה על כך: "אני הולך להרוויח את גן העדן הפרטי שלי בכלים של השיטה. בכלים של השיטה אני אנצח את השיטה, אם רק לא אשכח את מטרתי". ראובן הרגיש שהוא חלש מכדי לפצוח במסע זה ואין לו מושג איפה להתחיל. ראובן חזר לתת היבשת בדרכים צדדיות עוקפות ונמנע מטיסה, שכן להערכתו היה מבוקש בעוון התחמקות מעבודה. הוא הסתנן לרחפות שהיו בדרך להעמסת עצים כרותים בקנטונים C D מה שהיה פעם עיראק ואיראן ופקיסטן. לבסוף הגיח לתת היבשת ההודית דרך האזורים המתועשים של המישורים האפורים. משהעפיל לבסוף להימאליה נישק את האדמה. הוא סיפר לגורו על קורותיו ומסקנותיו הגורו תפח לו על השכם: "ידיעת הדרך פחותת ערך לאין שיעור מהליכה בה, כשם שהמפתח פחות ערך מהנוף הנגלה מעבר לדלת, אך ללא המפתח לא נוכל לפסוע בדרך. עשית כברת דרך ארוכה צריך לנוח ולאגור כוחות להמשך. בינתיים נסתפק בגן עדן של שוטים מן הסוג שהקמנו לנו כאן על ההר המקסים הזה".
