שלמי תודה

שיר נחמד. צניעות המשורר שאינו רוצה להטריד את קוראו, חפץ בתשומת לב הקורא, אך מתנצל מראש על הטרדה !

לא צריך ״ללכת על ביצים״-הכותב/ת-כותב/ת והקורא/ת-קורא ומפנים/ה! וזו דרך העולם!

את, משה יקר-תכתוב. ואנו-קוראיךוקוראותיך-נקרא! זה תפקידך וזה תפקידנו!!  

משה היקר,

שיר שנון ומלא חן שוררת,  שיר המשחק בענווה ובהומור עם יחסי הכותב והקורא. מאחורי הקיצור המוצהר מסתתרת כתיבה עשירה, אלגנטית ומענגת לקריאה.

יפה כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

אתה כביכול "מתנצל" על כך שהוא גוזל מזמנו של הקורא. מכנה את יצירתך "הבליי", "שרבוט" ו"זוטות הגיגיי". זוהי אירוניה – הוא מציג את השירה כדבר חסר חשיבות לעומת "עולם ברומו" (העולם החשוב והעסוק של הקורא).

השיר מראה איך האדם המודרני כה עסוק ("ישתהו אך דקה עיסוקיך"), עד שאתה מרגיש שעליו "להזדרז" כדי לא להפריע.

השיר מבקר את התפיסה החברתית שרואה באמנות ובפילוסופיה דבר "לא ראוי" או בזבוז זמן לעומת עיסוקים "תכליתיים".

אתה פונה ישירות לקורא ("נכבדי") ומודה לו על עצם ההסכמה להקדיש רגע לקריאה, מה שמדגיש את תחושת הבדידות של האמן.

השיר מדבר על חוסר החשיבות המדומה של השירה בעולם של אנשים עסוקים, תוך שהוא מותח ביקורת על כך שהפכנו לחברה שאין לה זמן ל"הגיגים"

יפה כתבת

אסיר תודה לקורא: קצר במיוחד זה שירך. זה נהיר ושריר וברור, מוסכם על הכל - לא ראוי ואתה שולח תודתך לקורא בלי עיכוב. תודה רבה לך משה היקר, שבוע טוב.

נהניתי להלך בין השורות

ולחוש עת הצניעות והענווה שבכתיבתך

גם במסר ...

לשבוע מבורך

עליזה.

האם זה הומור חביב, או הערכה עצמית פחותה? אני מקווה שרק הומור, שכן כאן באתר אנו אוהבים את שיריך-אני בוודאי-נותנים למילים מקום חשוב. שלמי תודה אתה שולח לקוראים, שכן אכן חשוב לכל כותב להגיע ללב הקוראים. 

ייחודית, ממש.

ביאליק ורחל כבר סימנו את הקורא כמעין טפיל, אתה מזמנו כחובב "קצר ומהיר".