פריחת הדובדבן פרק שלישי.
בשלהי הפרק הקודם, בעוד מרגרט
מתאוששת מניתוח העיניים
היא מבקשת מכריסטיאן "קורות חיים".
ושואלת "מה היה ביום חמישי"?
והנה תשובתו של כריסטיאן:
"ובכן", אמר כריסטיאן. "מאמן הכדורסל, מר תומפסון, קרא לי למשרדו והודיע לי שאני נכלל בסגל נבחרת הכדורסל של המכללה".
"או, נפלא!" אמרה מרגרט, והוסיפה "אתה כל כך מוכשר אם אתה בנבחרת הכדורסל".
"בהחלט לא. איני מוכשר כלל וכלל" ענה כריסטיאן. "אני לא מבין", המשיך, "למה מר תומפסון צרף אותי. אולי בגלל קומתי התמירה. איני בטוח שאתרום משהו לקבוצה. לכול היותר אהיה 'נער המים ' ".
"מה זה 'נער מים'?" שאלה.
"אהה.. זה בחור שמחלק מים בפסקי הזמן, נותן מגבות וכן משהו בכגון זה".
"איני מאמינה שלשם כך הוא זימן אותך" אמרה מרגרט. "בין כך ובין-כך אתה תדע בהקדם מה תפקידך".
"אכן, כך הם פני הדברים" אמר כריסטיאן. "מחר יש אימון ראשון ונראה לאן יתפתח העניין. ועכשיו ספרי לי את משהו על עצמך".
"לא. לא". אמרה. "טרם ספרת לי עליך ועל משפחתך ורק לאחר שתעשה זאת, אפתח את לבי בפניך".
"יהי כן", אמר כריסטיאן, ושתק שעה ארוכה בטרם אזר אומץ לספר על משפחתו.
"אבי, ויטאלי פרימשוב", התחיל כריסטיאן לספר, "הכיר את אמי, רגינה, בזמן מלחמת העולם השנייה. ומעולם לא ספרו כיצד הכירו, אולם לאחר המלחמה נישאו".
"פרימשוב, ויטאלי" אמרה מרגרט, "נשמע כמו שם רוסי הלא כן?"
"אכן" אמר כריסטיאן. "אבי ממוצא רוסי ואמי ממוצא פולני. אבי היה קצין בכיר בצבא הקומוניסטי. יש אומרים שנפל בשבי הגרמנים ויש אומרים שלא. לאחר המלחמה מצא את דרכו לאמריקה. ומעולם לא רצה לספר כיצד קרה הדבר?".
"ומהו עיסוקו של אביך?" שאלה מרגרט.
"או, זה קצת מסובך", אמר. "בהכשרתו, אבא, הוא רופא, אולם באופן כללי אבא - בשל קשריו הרבים עם בכירים בגוש הקומוניסטי-עוסק ביצוא ויבוא של מוצרים רבים".
"גם נשק!?" שאלה מרגרט.
"איני יודע", אמר כריסטיאן. "אבא מעולם לא סיפר לי".
"אם כך אתם אנשים אמידים?" שאלה.
"אפשר לומר" ענה לה. "עכשיו ספרי מעט על עצמך".
מה למשל ?" שאלה.
"למשל" אמר כריסטיאן. "כיצד אביך ישלם על האשפוז?" "למשל", המשיך ושאל, "כיצד את לומדת במכללה יוקרתית ויקרה בעוד אתם גרים בבית כה רעוע? למשל, מדוע את מתחמקת ממני כל הזמן?"
"איני מתחמקת ממך כלל" אמרה. ושאלה "היודע אתה בת כמה אני"?
"אני מניח שאת בת שש-עשרה" אמר. "הלא כן ?"
"לא. לא". אמרה. "אינך הראשון שנופל בפח הזה. רוצה לנחש שנית?"
"מוטב שתאמרי לי את", אמר כריסטיאן.
"אני רק בת ארבע עשרה" אמרה מרגרט. והוסיפה, "זה המענה לאחת משאלותיך. איני מתחמקת ממך, אני רק ילדה קטנה שטרם בגרה מכדי להתעסק בענייני גברים ונשים".
"אם כך", שאל. "כיצד את בכיתה השישית? הן כל התלמידים בני למעלה משש-עשרה?"
מרגרט הסמיקה קמעה ואמרה: "לא כל כך נעים לי לדבר על זה".
"אבל הבטחת לספר" אמר- שאל, כריסטיאן.
"אספר לך ובלבד שאיש לא ידע מזה. מבטיח?"
"מילה של כדורסלן!" אמר כריסטיאן.
"טוב" אמרה. "בבחינות רמת המשכל שלי נתגלה כי אני ברמת משכל הנמוכה אך במעט מזה של גאון. ובביה"ס הקודם הוחלט שאיני מתאימה יותר לחטיבת הביניים. לפני חודשיים, קבלתי הצעה לבוא ללמוד במכללה ללא תשלום של שכר הלימוד. והנה אני כאן ..פשוט, לא-כן?"
"ממש פשוט וקל" אמר כריסטיאן, בחיוך רחב. והמשיך לשאול: "יש תחום מיוחד שאת אוהבת בלימודים?"
"או, לא" אמרה. "אני אוהבת את כל המקצעות הנלמדים, אך בעיקר אני אוהבת ביולוגיה. אחת העבודות שעשיתי בתחום זה היה אחד מהגורמים שבגינם הוענקה לי המלגה".
"כלומר עשית איזה מחקר מקצועי כבר בגילך הצעיר?".
"כן". אמרה. "אבל איני מעוניינת לדבר על כך עוד. אני ממש עייפה. אולי בפעם אחרת".
"בסדר. אלך לי". אמר כריסטיאן, "אך לא ענית לי על שאלות נוספות".
"בפעם אחרת" אמרה. "אני מבטיחה".
*******
מכללת פארמה, יוני 1974 השעה 1630.
אולם הכדורסל רחב הידיים של המכללה, היה מלא מפה-לפה. תלמידים, מורים ואף עובדי שירותים של הקולג' גדשו את אולם הספורט הנהדר. הכול היה מוכן לפתיחת המשחק המכריע על "גביע המכללות" לעונת 1973\ 74.
דרך ארוכה עשתה קבוצתו, הבינונית למדי, של כריסטיאן - בניהולו של המאמן מר תומפסון - עד להגעתה למשחק הגמר. מרבית השחקנים, מלבד היותם גבוהים, היו נטולי כשרון-משחק כמעט לחלוטין. אך השקעה רבה של המאמן יצרה תלכיד נהדר שידע להתגבר על חסרון הכישרון.
כריסטיאן – כתמיד – ישב על ספסל המחליפים, ממתין להזדמנות להיכנס למשחק. היה זה היום האחרון של כריסטיאן במכללה זו, ורצה להשאיר חותם כלשהו. ימים אחדים קודם נתבשר כי התקבל ללמודי עריכת דין ב"קליבלנד סטייט יוניברסיטי" במרחק נסיעה של כשעה ומחצה מביתו שבפארמה.
אמש חגג עם מרגרט את יום הולדתה הששה-עשר בארוחה צנועה שכללה בעיקר סלט ירקות בצלחות גדושות, ובקינוח במנת גלידה ענקית בטעם השוקולד האהוב עליה. עתה ישבה מרגרט בשורה החמישית ממתינה גם היא, כבכל משחק, להופעתו של כריסטיאן. מייחלת להצלחתו. כך גם אמו, של כריסטיאן, שמצאה זמן להגיע לתחרות.
שריקת השופט הוציאה את המשחק לדרך. תחילה התנהל המשחק בעצלתיים כשהיתרון נוטה מקבוצה אחת לרעותה וחוזר חלילה עד לסיומה של המחצית הראשונה.
בפתיחת המחצית השנייה דומה היה שהקבוצה האורחת שולטת במשחק. ואכן תוך דקות אחדות צמח יתרונם של האורחים לכדי תשע נקודות. לא חלפו אלא שלש דקות והיתרון צמח לכדי חמש-עשרה נקודות. "מכללת פארמה" נראתה כמי שאיבדה את הסיכוי לזכות בגביע.
המאמן, מר תומפסון, סימן מיד לפסק זמן ונזף בחניכיו על הרפיון שחל במשחקם. עם חידוש המשחק הצליחו חניכיו של מר תומפסון לצמצם מעט את הפער, אך לא היה בזה כדי לסיים בניצחון. מר תומפסון הורה לכריסטיאן להיכנס ולהחליף את קפטן הקבוצה. הקפטן ירד בכעס מהמגרש וסינן לעבר כריסטיאן "יהודי מלוכלך".
כריסטיאן חייך לעצמו. מעולם לא היה יהודי ומדוע שהקפטן יקרא לו כך. תמה מאוד. אולם לא היה זה זמן לחלומות. כריסטיאן הציג במשחק את כל יכולתו, ואף למעלה מזה. שתי קליעות מהירות שלו - ממרחק וחטיפת-כדור אחת הספיקו כדי להקטין את התוצאה עד לפער של שלוש נקודות בלבד לטובת האורחים.
דקה אחת לסיום המשחק: התבצעה עבירה במתכוון של שחקן האורחים וזו הפכה את הקערה על פיה. בשנייה האחרונה – יחד עם צלצול המזכירות – ניצחה "מכללת פארמה" וזכתה - לראשונה -בגביע. כל השחקנים יחד עם המאמן, מר תומפסון, הניפו אל-על את גיבור הניצחון כריסטיאן. לאחר חלוקת הגביעים החל האולם להתרוקן. רק מרגרט נשארה על כסאה, ממתינה לכריסטיאן.
"כל הכבוד אתה גיבור" אמרה מרגרט. ושאלה "מה רצה ממך הקפטן של הקבוצה?"
"איני יודע". ענה כריסטיאן והוסיף "הוא קרא לעברי 'יהודי מלוכלך' "
"נו..ואתה..'יהודי או מלוכלך' ?" שאלה מרגרט בחיוך קל.
"לא זה ולא זה". ענה. והמשיך "אין בידי לדעת מנין לו השטות הזו".
"טוב. זה נגמר". ענתה ושאלה "מהן תכניותיך?"
"אין לי תוכניות. אולי יש לך רעיון כלשהו?".
"לא התכוונתי 'תוכניות להיום'" אמרה. "התכוונתי לעתידך".
"או, הו", אמר. "כמה טיפש אני. שכחתי לומר לך שהתקבלתי לאוניברסיטה הגדולה בקליבלנד". כריסטיאן הוסיף: "אולי נלך למסעדה ואספר לך הכול?"
"לא". אמרה מרגרט. "איני יכולה. אבא צריך לצאת לאיזה עניין ואין מי שישמור על סטנלי. אתקשר אליך מחר".
