מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בַּלֵּילוֹת

מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בַּלֵּילוֹת  / יהושע רוזנברג

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה חָרַדְתִּי וַאֶלָּפֵת 

וְהִנֵּה אֵין הָאִשָּׁה

אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי 

שֹׁכֶבֶת  מַרְגְּלוֹתַי.

חִפַּשְׂתִּי אוֹתָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, 

בְּכָל מָקוֹם חִפַּשְׂתִּיךְ, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

בִּקַּשְׁתִּיך מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה,

אֲשֶׁר לֹא  תִּתְכַּסִּי  בָּהּ עוֹד,

לְיַד שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ

בֵּין סְפָרַיִךְ הַנְּטוּשִׁים

חִפַּשְׂתִּיךְ.

וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה

וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ

וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל  

וּלְבָבִי  מַרְעִיד עַל הַדָּבָר 

וּמִקּוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם.

הַלַּיְלָה נָשַׁם נְשִׁימוֹת אַחֲרוֹנוֹת

נִלְחַם לַשָּׁוְא

בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁקָּרְעוּ אֶת הַשַּׁחַר

יוֹם חָדָשׁ נוֹלַד

נָעֳמִי אֵינֶנָּה  

וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא.