ניצן

זהו שיר שגרתי ידוע,

על אם ואשה,

ואין איש שואל מדוע

נותרה היא, ללא גישה.

זוהי סרנדה ידועה מראש,

על אשה ואם.

שאינה יודעת לנטוש,

לא חצי ולא שלם.

אלה הם חיי שגרה,

על אם אשה ואחות,

שלא בגלל ברירה,

העדיפה  לשהות.

זהו פרח וניצן,

שחדר לתוך שדה

ולבו של הזורע תמיד מוכן,

אין פרח מנודה.

השדה ותלמיו כמו אור,

מוארים בעוצמה מעל

וחורש בו בחום ובקור,

עד בואו של הטל.

זוהי סרנדה ידועה מראש,

על יופיו של פרח ושדה.

גאווה בגובה ברוש,

לעולם שקר מדדה.

אלה הם חיי שגרה,

של רוח ויובש וטל,

שם בדרכו של ניצן ניקרה,

איש ואישה ותלתל.

פה ושם פורשת כנף

בתנועה בשיר וברון,

כלום, לא ממש ננזף,

כאיוושת דפדוף בשירון.

זהו רומן ידוע מראש

שנכתב ועוצב מעל.

על גאווה בגובה ברוש

ופרח חדש מתולתל.