סיפורים

מוות ידוע מראש

מוות ידוע מראש
 
כבר מספר חודשים מתלבטת שיר מה לעשות איתו. אחרי הרומן הסוער, טיולים בכל העולם ואפילו איזו חידה בלשית שפתרו יחד מוצתה מערכת היחסים עד תום. בסופו של דבר נראה לה שמותו יהיה הפתרון המושלם. נותרה השאלה "כיצד". מנה הגונה של רעל קטלני הווה אופציה נהדרת. אבל אם זה לא ילך והוא יקיא את נשמתו יהיה המראה דוחה למדי. ואם יתפתל מכאבי בטן? לא כל כך גברי. ואם יפול וימות בשלווה? אז איפה הדרמה? בקיצור הרעיון להרעיל נדחה על הסף, למרות הפיתוי להשקותו את כוס התרעלה לאורן של נרות ולריחה של הקטורת. פי, כמה נדוש!

בהמשך חשבה על תאונת דרכים. זה טוב: מותח, מעורר פחד, זה אקטואלי. ממש הפתרון המושלם, אלא ש... TOO MASSY. לא התאימה לה התמונה של מוחו הנאסף לשקית שחורה, ממש לא התאימה. "לתלות"- עלה במוחה רעיון מהפכני עת קנתה בשר באיטליז. ואם החבל יקרע? הוא הרי גבר גדול, שרירי, שמשון הגיבור במהדורתו המודרנית. עוד סתם יפול ויקבל ,כולו, זעזוע מוח! לא מתאים!

לבסוף תקעה לו סכין בלב. עד הידית נכנס הלהב המבריק ונשאר שם. כתם דם גדול הלך והתפשט על פני החולצה הלבנה והחל מטפטף על השטיח הפרסי היקר. הניגוד הזה בין הלבן לאדום! הטיפות המתהוות להן לאיטן! יפה! כל כך יפה, יפה ונוגע ללב. שיר השקיפה על מעשה ידיה והייתה מרוצה מאוד.

" והדם ניגר מהלב שנדם" – איזה חרוז מהמם! אח"כ ישבה לבכות. סה"כ היה כבר חלק ממנה. כל כך הרבה שעות בילו יחד, קיום לא היה לו בלעדיה, כל מחשבה שלו, כל רצון שלו ידעה עוד לפני שהעלה אותם בדעתו. שיר ידעה שתתגעגע אליו מאוד אבל ידעה גם שלא כל כך הייתה לה ברירה. היא סיימה לכתוב את הרומן ומותו של הגיבור נראה לה סיום הולם.
למחרת הקריאה את הקטע בקול דרמטי.
" והדם ניגר מהלב שנדם" – קרא אריק בקול רם ואמר – עד כמה שידוע לי פציעה כזו לא מדממת! כדאי, שיר, שתעשי
תחקיר מעמיק יותר!" – והמנחה לכתיבה יוצרת פנה לדרכו.
 
כל הזכויות שמורות לגיטה

תגובות