סקי בחרמון

יום אחד מודיעה לי רעייתי שתחייה: זהו,בשבת נוסעים לחרמון,נאנחתי אנחה כבדה,הנה הלכה לי השבת חשבתי בצער, " וכשנגיע,אני לא רוצה שום קיטורים,
וגם על כך שיש שם הרבה אנשים,כולם רוצים להינות,הלא כן? ושוב אני נאנח אנחה כבדה ומשלים עם רוע הגזירה,נו,לך תתווכח עם אישה שאוהבים,
מגיע יום שישי בערב,וכל הבית כמרקחה ,כולם מעמיסים על האוטו כל מה שניתן ולא ניתן,בולמוס והתלהבות כמו ביציאת מצרים,אשתי היקרה כבר דאגה לכוון את כל השעונים המעוררים בבית לרבע לחמש,כולנו גם אנוכי,אפופי קורי שינה יוצאים לדרך בחמש בול , בדיוק כמו שנקבע בתדריך אמש,התיישבתי לנהוג בחוסר נוחות מוחלט שכן חוץ ממכנסי הקורדרוי לבשתי מתחת שתי זוגות געטקס,בנוסף לחולצת צמר עבה ,מעיל,שתי זוגות גרביים,וכן מגפי בוקרים שקבלתי פעם מחבר שסיפר לי שאלו טובים במיוחד לשלג, ההפתעה הראשונה הייתה שהגענו וראינו לפנינו פקק אימתני למרות השעה המוקדמת,ההפתעה השניה באה כשנודע שצריך להשאיר את האוטו בחניה מרוחקת,ולהגיע לאתר באוטובוס המיועד לכך,לא עזרו התחנונים והצעקות וכך פסעתי בקושי עמוס בחבילות ושקיות לרוב בוייה דולורוסה.
ההפתעה השלישית הייתה במפגש הראשון של מגפי הבוקרים בשלג,ובכן,מהר מאד למדו אצבעות רגלי שטמפרטורת השלג פחות מאפס מעלות,כאב נוראי של קור החל להציק בכפות הרגליים הרטובות,
לאחר שהתמקמנו איך שהוא בין עדרי האספסוף,גמלה בליבי החלטה ,אם כבר אז כבר,ובאומץ ניגשתי ושכרתי זוג מיגלשיים,והתייצבתי לעלות ברכבל,
כל המשפחה הסתכלה בי בסקרנות וגאווה ואהובתי שואלת אותי ממתי אני יודע לעשות סקי,ובכן אני לא יודע באה התשובה אבל מה הבעיה? ,
הכסא מעלית ננעץ בישבן וסוחף למעלה לקראת הבלתי נודע,יש תחנות בדרך,למתחילים,למתקדמים בדרגות שונות,אבל אני? אם כבר אז כבר,למפלס העליון ביותר,הגעתי,הצצתי בזווית העין לראות כיצד רוכסים את המיגלשיים,גם זה עבר בשלום,נסיונותי לקום ולהזדקף כשלו בזה אחר זה,לבסוף זחלתי לעבר איזה עמוד,חיבקתי אותו נואשות וקמתי,אנשים סביב ,מקצוענים אמיתיים ,דחפו את עצמם לקצה התלול ובהנף יד נעלמו במורד כמרחפים ,זעה קרה אחזה בי ,מה עושים? ההגיון הקר אמר לחזור
ברכבל כלעומת שבאת וזהו,אבל הכבוד?,והבושה?, בהחלטה גרועה הנחתי את המיגלשיים בתלמים שנחרשו בשלג על ידי גולש קודם וזהו ,יצאתי לדרך שאני במצב כריעה ממש כמו באסלה אוריינטלית, עשרות המטרים הראשונים להפתעתי חלפו יפה,אבל אז באה ההפתעה הגדולה של היום ,שאני רואה לחרדתי שמסלול הרכבת שלי מתפצל ,ורגל שמאל מתעלמת לחלוטין מרגל ימין,וכל אחת פונה לדרכה ,ואני לא מסוגל לעשות כלום בנידון,המיכנסיים שלא רגילים לכזה פיסוק מבעליהן נקרעו לשני חלקים כשרק חגורה עלובה מחזיקה אותם תלויים,אחרי כן באה הנפילה,גלגול ,מגלשיים עפות לכל עבר,גלישה עם הראש למטה,ושוב גלגול ושוב נפילה,
ביינתים המשפחה מחכה למטה לראות את גיבור היום מגיח כמנצח על המגלשיים, הבן הקטן מבחין לראשונה ומעיר לאמא למראה גבר עלוב שמשתרך ברגליים מפושקות בשולי המורד," אבל למה יש לאבא שלג על המיכנסיים?" שואל בתמימות הקטן התשובה לא אחרה לבוא"לא חמודי,זה לא שלג,זה הגעטקס שלו"
מיותר לציין,שאני עם סקי,גמרתי לתמיד.

חג שמח

מוטי אשכנזי