אור-יהודה מתפתחת ונעשית עיר מודרנית,עם רבי קומות,שכונות יוקרה,וילות,אזורי תעשייה להייטק עתירי ידע,ומסעדות ! ,אחת כזו שבה מבקר אנוכי תדירות היא של סעיד, הצילומים הרבים על הקיר,של ידוענים,שרים,וקצינים מעידים ששמה של המסעדה ידוע עד מאוד, ,בכל אופן , איני יכול לשכוח את הפעם הראשונה שהגעתי לאור-יהודה,ביקור כפוי,נגד רצוני,כמו אונס,
מעשה שהיה כך היה : שנות השבעים, ועבדכם עלם כבן 25 מקבל הזמנה לבקר בתעשיה -האוירית ,ויוצא לדרך ממקום העבודה בת"א ,מלווה בחבר,ואנו השניים,רכובים על קטנוע טוסטוס,שאין כמותו לנהיגה בעיר,אבל מחוץ לעיר,עם מהירות מרבית של 30 קמ"ש ,לא מקבל יחס הוגן,כאילו לא היה קיים, אנחנו נוסעים בכייף מזרחה בדרך לוד,בלוריתי מתנופפת ברוח,כן,אז הייתה לי בלורית,ולא, לא היה צורך בקסדה,(שלא כמו היום,התהפכו היוצרות,שאין לי בלורית,ויש צורך בקסדה) ,חוצים אנו את כביש גהה בצומת מסובים ,וממש, ממש בכניסה לאור-יהודה ,טנדר עמוס ארגזי ירקות,עוקף בפראות משמאל,וחותך בבת אחת ימינה לתוך אור-יהודה,שהוא מתעלם לגמרי מקיומנו,באינסטינקט של רגע,אני שובר ימינה יחד איתו,ועם זאת אני נאחז בדופן הטנדר על מנת לא לאבד את השיווי משקל,וכך אנחנו נכנסים דבוקים כתאומי סיאם,שלי לראשונה זו הכרות עם אור-יהודה, אנשים ברחוב שלאורכו אנו נוסעים,מביטים בהשתאות,מה עוד שחבילה הגונה של פטרוזליה נחתה על ראשי,וכל נענוע רק מחמיר את המצב , חברי שיושב מאחור מעיר לי שזו לא השיטה לחסוך בדלק, לאחר כמה דקות הנהג מבחין בי בראי ועוצר,לאחר הסבריי,כולו מלא התנצלויות,ומפציר בנו לקבל פיצוי - ארוחה במסעדה של אחיו ,לדבריו פה,איפה היתה מעברת כפר-ענא ,שמגיעים, מסתבר שזו מסעדת פועלים,בסגנון טריפולי,חדר אחד זעיר,עם שולחן בודד במרכז, אבל מסביב לקיר,מקומות ישיבה,עם הפנים לקיר,וכדי שהסועד לא ירגיש בודד,דאגו להציב מראות סביב,כך שיכולת לבחון היטב את העוויות שפניך מייצרות אגב לעיסה ולשפר את הטעון תיקון ,ביקשנו תפריט,לא היה צורך מכיוון שהיה רק מאכל אחד,מתוך סיר גדול שניצב בפינה, דוקא זה נראה והריח לא רע,קיבלנו כל אחד צלחת, ולידה צלוחית עם משהו שנראה כמו סחוג אדום, "מה זה ?" שאלנו , " אה " אומר האיש בגאוה " זה פילפילשומה ,החריף שלנו" ,חברי רחרח בחשדנות,אבל אני באומץ לב מטופש,חתכתי פיתה,טבלתי טבילה הגונה ושמתי בפה,באותו רגע ראיתי כוכבים,והתחלתי לנענע את הראש ימינה ושמאלה,כדי לאותת ולהזהיר את החבר שלא יעיז ! היות ולדבר לא יכולתי, החבר שאל באותו הרגע אם זה חריף,וכשראה את תנועות הראש חשב שזו התשובה,ואף הוא בעקבותי נפל במלכודת,מבט חטוך בראי שלמולנו,מגלה שלשנינו השערות סומרות,וזעה על הפנים ועד לעומק הקרקפת,כמויות המים שבלענו בטרוף כמעט לא הועילו.
באותו היום,לא הבינו הנהגים בכביש,למה שני מופרעים,רכובים בטוסטוס,יושבים שראשיהם כלפי מעלה,ופיהם פעור לרווחה,כאילו בזעקה כלפי היושב במרומים.
לך תסביר,שרק כך עם הרוח הקרירה,ניתן לצנן את חריפותו של הפילפילשומה
חג שמח
מוטי אשכנזי.
