יום אחד,לפני שנים,אמצע היום,עבודה משעממת ומיגעת,ואני בפיזור נפש מציץ בשעון מעת
לעת,ואז זה מתחיל,הנה זה מתחיל, זה בא,,למה התעלמתי מהאזהרות והאיתותים של הימים
האחרונים ?, ועכשיו זה בא, כאב שן חולה שהולם ברקה , כאב איום שלא נותן מנוח, ניגשתי
לראי ,אבל חוץ מפרצוף מיוסר של טמבל לא גיליתי שום נפיחות,כדורי הרגעה,לא
הזיזו,זהו,עכשיו אני פורע את השטר של התעלמות עם ריבית דריבית,הודעתי שאני לא יכול
עוד ויצאתי,מלווה בהרבה סימפטיה שלא עזרה מאומה,וכך אני פוסע מעונה ברחובות דרום
תל-אביב,שיד אחת על פני,והשניה דוחפת הצידה הולכים ושבים שמגיבים כמובן כלל לא
בנימוס,הכאב הולם בעוצמה,ואני תוך כדי הליכה מביט מנין יבוא עזרי? והנה פטה מורגנה
במדרכה ממול ממש ליד שוק עליה בית קפה שמרחוק אני כבר שומע שמתנגנת מיללת מוזיקה
מזרחית,משמע יש ארק ! אני חוצה במהירות ונכנס,המקום מאוכלס בחלקו ובעל המקום נותן בי
מבט שואל ,ללא אומר הצבעתי לשורת הבקבוקי ארק שניצבו מאחוריו,ברם הלה לא הגיב ושוב
חזרה הבקשה ,מאומה ,הבנתי שחסר פה משהו,ואז באלתור של רגע קראתי בקול,אני מחכה
לנאג'י, וזה פעל כמטה קסם,הוא חייך,חשף מלוא הפה שיני זהב והצביע לעבר שולחן
פנוי,התיישבתי ,הוא מזג,כוס ראשונה גמעתי בחטף כדי להרגע,את השניה כבר גרגרתי לעבר
השן הסוררת שלא הפסיקה לרגע לשלוח גלי כאב ,בעל המקום הביט בי בענין,אה כאב שיניים,
הוא אמר ,איזה מזל יש לך, בדיוק עכשיו היא ישנה ,מי?,שאלתי מופתע אה, המרפאת שיניים
כלובה, היא בדיוק פה קומה מעלינו ,בוא בדאלאק, למה תסבול? ,ואנחנו עולים
במדרגות,כנראה מהמאה שעברה,ראשי סחרחר,ואני מתנודד כשיכור,אני בעצם שיכור ,על הדלת
כתוב:אנה קוזושוילי אני שואל איפה כלובה? אה ,הוא ענה כלובה זה שם שאנחנו המצאנו ,אתה
כבר תבין לבד למה, פותחת את הדלת אישה עם חלוק לבן,מחייכת חיוך,איך לא ,עטור שיני
זהב,בעל המקום לוחש לה משהו,והנה אני מוזמן להכנס,חדר הקליניקה נראה יותר כמו
מספרה,ואכן זה היה גלגולו הקודם מתברר,לפתוח פה גדול אה,אומרת הגברתנית,ומניחה יד ימין
על ראשי שהאצבעות מפושקות כיתדות אוהל, ואז הפעילה איזה שריר סמוי בגופה והרגשתי
כאילו מלחציים סוגרות על גולגולתי,באין יכולת לזוז ניסיתי להרים יד,אך גם זה כשל שכן
מראש היא שלבה את ידי על הבטן ,ומתחת לבטן ונשענה בכל כובד משקלה ,חשתי בתוך
כלוב,זהו הבזיק בי הברק מכאן נובע שמה,בידה הפנויה דחפה אצבע שמנה כנקניקיה
הונגרית,והחלה לתור אחר הרעה החולה , להפתעתי היא קלעה בניחוש האנ דנ דינו וניגשה
לטיפול שכלל החדרה של צמר גפן טבול במשהו,וכעת פנתה להסביר : עכשיו הולך מביא
כסף,,חמישים לירות מוציא שן מאתיים לירות שן חדש מזהב,
אוקי אמרתי ,ועכשיו כמה אני משלם ? שאלתי לא,בעל אומר לא צריך כסף,אה הנהנתי בראש זה
האדון למטה בעלך? כעת התבררה תעלומת שיני הזהב של המוזג,ירדתי למטה מתנודד,
והתיישבתי מסוחרר מכל הטראומות האחרונות,אולי כוס קפה בדאלאק ?פנה אלי המוזג בחיוכו
המוזהב, הנהנתי לו בהכרת תודה והבטתי סביבי ,חלק שיחקו דומינו ,חלק סתם בהו באויר
מגלגלים חרוזים קדימה ואחורה,ובשולחן המרכזי התנהל משחק שש-בש שלכל שחקן צמודים
שני יועצים שלא שתקו לרגע,והמוסיקה,הכל ביחד יצר קקפוניה נוראה,פתאום,נכנס מישהו
,כראה דמות אהודה שכן התקבל בטפיחות ונשיקות לרוב,ופתח במונולוג בעירקית,הבנתי מקטעי
משפטים ומקללות שפלט שהלה חזר זה עתה מטורקיה וכנראה לא רווה שם נחת, לפתע התיישב
ליידי ואמר לי כן בדאלאק מה אפשר לעזור? אני נאג'י,קפאתי במקומי,והבטתי בו כתרנגול
בבן-אדם, איך לעזאזל, בחרתי מכל השמות בעולם דוקא נאג'י, למזלי צלצל אצלו הפלאפון,
והוא שקע בשיחה,נפניתי לצדדים ושאלתי בלחש ברנש לידי ,מה עיסוקו של נאג'י, ,ובכן
מסתבר שנג'י עוסק בהתנדבות בעבודת קודש עם חברה-קדישא ברחיצת נפטרים, והוא עושה
זאת בכזאת מסירות ,עד שפעם בעת טורניר שש-בש חשוב,קיבל קריאה בביפר,קם התנצל ועזב
הכל למרות שעמד לנצח, בינתיים סיים נאג'י ונפנה אלי,סליחה אמרתי ,זה טעות,חיכיתי לנאג'י
אחר,אין דבר בדאלאק,חייך בחביבות,קמתי מתנודד,ניגשתי לשלם שאני לוקח מהדלפק בקבוק
ארק,מלא בחציו וללא אומר יצאתי אגב לגימה הגונה,שכן השן הארורה כבר אותתה לי שתמו
רגעי החסד,יצאתי להמולת הרחוב שעדיין מהדהדת בראשי המוסיקה היללנית התרחקתי מתנודד
מחזיק בקבוק שכר ביד ,ובראשי, חלפה המחשבה שלא יעצרו אותי בעוון שוטטות והשתכרות
בפרהסיה,לרגע הסתובבתי אחורה לראות מה שם בית הקפה,אך השלט היה דהוי למדי,החלטתי
לקרוא לו קפה בגדד.
חג שמח
מוטי אשכנזי
