אמינות
"אורן, בוא איתי רגע! אני צריך לדבר איתך!"
"או-קי, שי, רק רגע. מה העניין? אפשר אחרי האוכל?"
"לא רגע! בוא כנס אחרי למשרד", אני חייב להשמע סמכותי. הם צרכים להבין מי מנהל פה את הענינים! ימי רמי העליזים נגמרו.
"טוב שי, מה קורה? מה כל-כך בוער? בדיוק סיימנו את המטווח ואני בדרך לאוכל", אני מקווה שהמפק"צ החדש הזה לא חולה בסגמת או משהו. שלא יתפוס תחת או שנעיף אתו כמו שהטסנו את רמי. הוא בכלל נראה לי קצת מוכר.
"אורן, קצין המטווח פנה אלי ויש חשד לפאק רציני באמינות"
"אין לי מושג על מה אתה מדבר", באמת על מה הוא מדבר. דוקא שאפילו לא חשבתי לתחמן, פתאום תופסים אותי על אמינות. אחרי כל הפאקים האדירים. אחרי כל שבירות השמירה, הליכה על כבישים בניווטים , קריאת ספרים במיסתור, הרמת זיקוקים כנגד הוראה מפורשת, חבירה לחברים בניווטי בדד, ואפילו דיבור עם בדואי מזדמן לצורך הזדהות, כאשר מתברברים במדבר. ככה עכשיו לקראת סוף מסלול, עם המפק"צ החדש הזה, שלא היה אמור להגיע אלינו לפני הסמלים. שיחה ראשונה איתו והוא כבר תוקע אותי על אמינות. בחיים לא האמנתי שאתגעגע לרמי. רמי אמנם היה דפוק אמיתי, אבל לפחות הוא העריץ אותי והכיר ביכולתי. השי הזה עוד עלול להעיף אותי רק בשביל להראות מנהיגות.
"אל תיתמם! אתה יודע בדיוק במה מדובר! אם תודה יש לך סיכוי שלא תעוף. לא חבל לך לעוף ככה חודש לפני הסמלים? דוקא רמי החזיק ממך אחד היותר רציניים בחבורת הליצנים הזאת"
"באמת שאין לי מושג!", מה הוא חושב שנולדתי אתמול? שאני אתחיל להתוודות על כל התחמונים שבצעתי בחיי? כאילו שאפשר לזכור את הכל. אם יש לו הוכחות שיציג אותם וגם אז ברור שלא אודה בכלום. אמינות היא קודם כל כלפי עצמך ומה שאמין לאנטרס האישי שלך, אחר-כך לצוות, כלומר לחברה ורק בסוף למפק"צ ליחידה למדינה ולכל שאר הנבלות ששלחו אותנו למות כאן ומזיינים לנו את המוח על אמינות. אמינות בתחת שלי. שירצה למישהו אחר, שמעתי מהחברה בצוות שלו איזה תחמן הוא. בכלל הם צוות של קיבוצניקים-דפרים שבקושי יודעים קרוא וכתוב, כנראה ששם השי הזה נחשב אינטילגנט, אנחנו כבר נלמד אותו מי הבוס.
"אוקי החלטה שלך. אם אתה רוצה לשחק את הטמבל אז תדע שלא נולדתי אתמול.
קצין המטווחים, כבר כמה ימים שם לב שמדווחות יותר פגיעות ממספר החורים שיש במטרות. אני עמדתי לצדכם ואמרתי שלא יכול להיות שצוות של יחידה מובחרת, שגדל על ערכים של אמינות, יתחמן במטווחים של קורס חסר משמעות. הרי אין כל משמעות אמיתית למספר הפגיעות. היחידה שלנו היא לא כמו יחידות אחרות שעיקר יעודן הוא ירי, בשבילנו זה רק עיסוק צדדי להעלאת היוקרה והמורל של היחידה. הוא אמר שברגע זה היוקרה של היחידה שלנו בזבל. גם פוגעים חרא וגם מתחמנים, שלא לדבר שבקרב-מגע אנחנו אוסף של נקבות. ברור שלא נתתי לו להמשיך בקו הזה והעמדתי אותו על מקומו, אבל עכשיו יש לכם עניין איתי. ברור!?"
"ברור", עדיף לתת לו את הכבוד שלא יחליט לעשות ממני תצוגת תכלית.
"אז היום הוא החליט להוכיח לי, ושם מטרות נקיות מחורים ורק אתה, טמבל, דיווחת על עשרים פגיעות, כאשר יש רק חמישה-עשר חורים במטרה שלך. אז או שאתה טוען שפגעת באותו חור כמה פעמים או שאתה לא יודע לספור. הבחירה בידך אם אתה רוצה להראות אדיוט או תחמן", העיקר להבהיר לו שאני השולט פה. לא הייתי רוצה לזרוק אותו בגלל אמינות בקורס המאפן הזה, אבל שיבין שהוא עכשיו על תנאי. איך הם עושים לי בושות. זה הכל החינוך של הרמי הדפקט הזה. האורן הזה נראה לי קצת מוכר.
"היה חושך ולא ראיתי כל-כך טוב את הפגיעות. בכלל לא מענינות אותי הפגיעות האלה. מעכשיו אני אבדוק את הפגיעות של מישהו אחר שלא יבואו אלי בטענות מטופשות כאלה", איזה חרא, אני מרגיש כמו איזה ילד נזוף, בן כמה השי הזה בכלל. אני בטח בגילו או יותר מבוגר ממנו, כי עשיתי שנת שירות.
"או-קי, אורן. עכשיו אתה על תנאי. עם עוד פעם אחת יש אפילו צל של חשד לתיחמונים מצידך, אתה תמצא את עצמך בחוץ ואני לא צוחק. הבנת?!"
"מובן"
"אוקי מבחינתי הנושא סגור. תגיד מאיזה קיבוץ אתה?"
"ניצני-טל, למה?"
"אתה מכיר את חנה?"
"בטח היא בת כיתה שלי למה?", אם אני מכיר את חנה? אני מאוהב בה מאז שאני זוכר את עצמי והיא רק רואה בי חבר- ידיד ולא מאהב רומנטי. לא משנה כמה שניסיתי להזיז איתה עניינים. כל פעם יש לה חבר אחר למזדינת הזאת.
"תימסור לה ד"ש משי", נהנתי להשחיל אותה, אבל מתמסרת יותר מדי בקלות. אין אתגר מעבר.
"אוקי", עכשיו נזכרתי מאיפה הוא מוכר לי. באמת היה לה איזה ברבא-שריר לפני איזה שנתיים. ממש פליבוי. לא הספיק לו לזיין אותה, עכשיו הוא הולך לזיין אותי. יכול לחלום שאני אמסור לה ד"ש איזה השפלה.
"יאללה בי. להתראות מחר ושמור על אמינות"
אמינות בתחת שלי. העיקר לא להתפס ולשמור על התחת.
© כל הזכויות שמורות
