כיוונים בחקירה – פרק 16
"מה גילית?" שאל יוסי ויותם משך בכתפיו.
"לא משהו, לא נתנו לי אפילו להתקרב לשולחנות, הכול רעיל, הכול רגיש. מה שמעון סיפר לך?"
"על המחקר! לא הבנתי שום דבר, רק שזו איזו פריצת דרך, אבל המחקר עוד רק בהתחלה...
אגב, הוא חושד בשמואל מרום. מסתבר שבהתחלה הם היו צוות: הוא, שמעון, כימאי, רות – ביוכימאית ושמואל – ביולוג ימי. שמואל עזב את עבודת המחקר בעקבות חילוקי דעות שהיו לו עם רות. עכשיו, משבאה פריצת דרך, הוא מנסה להיפטר מרות, כדי לזקוף את התהילה לעצמו. שמעון גם נשבע, ש"לא יקום ולא יהיה כדבר הזה!" – ציטוט. "
"מעניין!" יותם התיישב על המושב ליד הנהג, פיהק ומתח את גפיו. ניער בחוזקה את ראשו ומשך אליו את חגורת הביטחון. "לבית החולים," ביקש.
"לא ישנת כל הלילה," שאל, קבע יוסי ויותם נפנף בידו,"זה בסדר, סע!"
הטלפון הנייד של יוסי החל רוטט ואז השמיע צליל עמום של סירנה.
"הלו? מירית? מה קרה?... באמת?...אנחנו כבר מגיעים!" הבעת הפתעה על פניו, " לא תאמין," פנה ליותם," שמואל מרום, בכבודו ובעצמו, מחכה לנו במטה לתת עדות! היית מאמין?"
הדרך לתחנת המשטרה התארכה עקב עומסי התנועה ויותם החל להתנמנם. בעיני רוחו ראה את רות קופצת לקראתו על הרגל הבריאה, מסירה את התחבושת מראשה ונתלית בחדווה על צווארו, מכסה בנשיקות את פניו. "בוא, תכיר את שרוני!" צוהלת לעברו. והוא מחבק את רות ביד אחת ואת השנייה מושיט לעבר נערה חייכנית המושיטה לעברו זר בלונים. ביחד הם יוצאים מבית החולים, מדברים בו זמנית, צוחקים, מפלסים את דרכם בין האנשים. יותם מוביל אותן למרצדס חדישה, שרוני פותחת דלת לרות, והוא תומך בה, נזהר לא לפגוע ברגל המגובסת:
"הגענו!" מטלטלת רות את כתפו, "הגענו!"
" הי, יותם, התעורר! הי," יותם פקח את עיניו, מבטו מצועף. יוסי הושיט לו יד ועזר לצאת.
"אתה חייב למצוא זמן לישון, יותם, אתה לא בן עשרים!" אמר.
"רות," מלמל יותם.
"נחקור מאוחר יותר, לא נורא!"
"רות לא תחכה," מלמל יותם, "אתה לא מבין..."
"לא מבין מה?"
"לא חשוב, אחר כך...אני אשתה קפה ואתאושש," אמר יותם והרגיש שחלקי הפאזל מסתדרים בראשו לתמונה ברורה. הוא עצר, ניסה לתרגמה למילים, אך התמונה התבלגנה והתפזרה ככל שגברה ערנותו.
"כבר שתית היום," יוסי פתח לפניו את הדלת ושניהם נבלעו באפלולית.
משהתרגלו עיניהם לתאורה הבחינו בשמואל שישב על הספסל , מרפקיו על ברכיו, כפות ידיו הגדולות תומכות בראשו המורכן.
"ד"ר שמואל מרום?" פנה אליו יוסי, שמואל הרים את ראשו והביט בו בעיניים אדומות.
"תתלווה אלינו, בבקשה," שמואל קם, שפשף את לחייו עטורי הזיפים ופרע עוד יותר את שיער ראשו.
"בהחלט," נאנח, והתלווה לחוקרים.
"ספר לנו, בבקשה, על יחסיך עם ד"ר רות מרום. היכן הכרתם, על חייכם המשותפים. הכל," פקד יוסי.
"רות, ד"ר רות מרום. הכרנו בטכניון, כמובן. שנינו היינו דוקטורנטים. נפגשנו פה ושם:הבניין של הפקולטה לביולוגיה סמוך לזה של כימיה. אז הכרנו. באופן שטחי. עד שהגענו לכנס איכות הסביבה, התחלנו לדבר. עבודת המחקר שלי, עבודת המחקר שלה... התחלתי לבקר אותה במעבדה שלה, הזמנתי לצאת. אחרי שנה התחתנו, נולד זיו..."
"ושרון?" שאל יוסי,"מי אביה של שרון?"
"רות סיפרה עליו מעט מאוד. אמרה שהוא איש נשוי, איש משטרה, שהיא לא רוצה לפגוע בו. בכל אופן שרוני הייתה בת שנתיים כשהתחתנו, אז אימצתי אותה באופן חוקי. היא לא יודעת!" נדרך," אל תספרו לה, בבקשה," התחנן.
"רק אם תהיה סיבה מיוחדת," הרגיעו יוסי,"תמשיך בבקשה. מתי התגרשתם, ומדוע?"
"התגרשנו לפני כשלוש שנים. כשעברתי לאילת, לפני כארבע שני, רות לא יכלה להתלוות אלי. המחקר שלה היה בעיצומו, כל המשפחה בחיפה. אימה שלה בדיוק חלתה בסרטן השד. בהתחלה הייתי מגיע פעם בשבועיים-שלושה, אבל זה בלתי אפשרי לאורך זמן, כמובן. התרחקנו מאוד זה מזה ואז היא בקשה להתגרש. נפרדנו יפה!" הדגיש, "אתם חושדים בי, אבל, תאמינו לי, אין סיבה."
יוסי ויותם החליפו ביניהם מבטים רבי משמעות.
"אני מקווה שאוכל לעזור בחקירה," שמואל התיישר בכיסאו, "לדעתי אתם צריכים לבדוק את שמעון!"
"לא העלית קודם האשמות נגד שי ניב?" שאל יותם בפנים חתומות.
"שי ניב?" שמוליק חשב לרגע וניער את ראשו, "חשבתי עליו, אבל הוא נמושה, טיפש, כולו רוח וצלצולים. לא נראה לי ששי יכול לתכנן משהו, בטח לא לבצע! לא, זה שמעון. יש לו מניע והייתה לו ההזדמנות.
"ראית יותר מדע סרטי מתח," חייך יוסי,"אבל בוא, נשמע את הגרסה שלך."
"מניע: הפטנט, הוא מנסה לכנס לעצמו את הישגיה של רות בפיתוח הערכה. עד כה הקריירה שלו לא משהו..."
"הוא ראש מחלקת מחקר ופיתוח, לא?" התערב יותם.
"הוא לא עשה כלום! הכול רות! הוא רק היה מציג את הדברים כאילו שלו. לרות נמאס והיא עמדה להציג את הנתונים בעצמה! לפני הדירקטוריון. אמרתי לה..."
"מתי?"
"ערב קודם, התקשרתי אליה כדי לתמוך בה. אמרתי לה שהגיע הזמן שתדאג לעתידה!"
"ומה עשית אחרי השיחה?"
"הייתה לי הפלגת מחקר, יצאנו בחמש בבוקר, חזרתי באחת עשרה, שתים עשרה ומצאתי את שרוני ... בכל אופן המניע של שמעון מאוד ברור. והביצוע? ממש פשוט: הגיע בבוקר לביתה, דחף אותה מהמרפסת, ביים תאונה. נו , כפפות הרי יש לו בשפע!" שמוליק העביר מבטו מיוסי ליותם ובחזרה.
החוקרים שתקו, עוקבים בדריכות אחרי תנועותיו של שמואל.
"חקרתם אותו," שבר הלה את השתיקה, ולא קיבל תשובה. הוא חש שלא מאמינים לו.
"סליחה!" שוטרת חיננית השחילה את ראשה פנימה ברווח הצר בין הדלת שפתחה למשקוף,
" התקשרו מבית החולים, רות מרום חזרה להכרה."
יותם ושמוליק זנקו כאיש אחד לעבר הדלת ויוסי הביט בהם מופתע.
" אתה יכול לנסוע איתנו," אמר לשמוליק, "נמשיך את החקירה אחר כך."
כל הזכויות שמורות לגיטה
