חזרה ליצירות
סיפורים

קומונה פרק ב' \ טמבל

תו רוֹן | (17/09/2007 20:06) | 109 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
טמבל
 
"עודד?"
 
הסתובבתי לאחור, לא מאמין למשמע אוזני. המקום האחרון שהייתי מצפה לשמוע עברית ועוד קוראים בשמי. אפילו במאדים נראה לי שכבר יש ישראלים. הסתכלתי לאחור מחפש בין הדמויות את מקור הקול. אף אחד לא נראה לי ישראלי. מעט פרצופים מערביים והרוב אסיתים.
 
"כאן"
 
בחורה בלונדינית רזה, קומה ממוצעת, מותניים צרות ואגן רחב. עינים כחולות מדהימות. כל הנתונים להיות יפהפיה מדהימה, אבל איכשהו, הכל לא התמזג היטב, ונראה מרושל. אולי חסרה טיפוח, ואולי משהו אחר, יותר פנימי, לא מסודר. נראתה שוודית אולי, אבל בטוח לא ישראלית.
 
"מאיפה את מכירה אותי?"
 
"עדיין לא, כתוב על התרמיל"
 
"את מהארץ?" שאלתי מתקשה להאמין.
 
"גדלתי בארץ, אבל עכשיו אני מפה," היתה התשובה המתחכמת.
 
"טוב אז אני עודד, כמו שנחשת, ועם מי יש לי הכבוד?"
 
"דולי"
 
"לא בדיוק שם ישראלי?"
 
"ההורים שלי קראו לי דליה - שונאת את השם, וחסר לך שתקרא לי ככה - אני לא ידבר אתך"
 
"לא אדבר"
 
"איך שאתה רוצה! חצי שנה אני פה וכבר שוכחת ת`עיברית שלי"
 
"טוב, היה נעים מאד! עכשיו  אני כבר מת לישון. כל הגוף כואב לי מהטיסה הזו.
אולי עוד ניפגש," אני מקוה שלא. כל-כך  הרבה שעות טיסה בשביל לברוח מהארץ הצפופה והדביקה הזאת. ובסוף הכל לחינם. הישראלים האלה נצמדים  אליך כמו עלוקות ועוקבים אחריך לכל מקום.
 
"לאן אתה צריך?"
 
"אני בהולידיי-אין אקפרס, אבל אין בעיה אני לוקח מונית"
 
"בוא אני יקפיץ אותך זה בדרך" 
 
"אקפיץ"
 
"אקפיץ יקפיץ - אתה יכול לקפוץ"
 
"אוקי, תודה לך. אני מה זה הרוס מהטיסה הזו"
 
"בוא כנס לאוטו. אני מסז`יסטית מקצועית, אם אתה רוצה אני יעבוד עליך"
 
"המון תודה לך, אבל יש לי חברה," הרגשה מוזרה להגיד `חברה` ועוד בתור תירוץ.
 
"אמרתי מסאז`, לא זיון. צריך לבדוק ת`שמיעה. איך קוראים לה?"
 
הסמקתי עד שורשי השיערות, בעוד היא מתגלגלת מצחוק מההתחכמות המביכה שלה.
"יוליה"
 
"ואתה בטח רומיאו? "נו תראה תמונה!"
 
"של מי?"
 
"שלי!"
 
"מה שלך?"
 
"של החברה שלך יא טמבל!"
 
הדולי הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים!, הרהרתי והוצאתי את הארנק. שלפתי תמונת פוטו-רצח שיוליה נתנה לי לדרך, והראתי לה.
 
"יפה! אואו! חשבתי שאתה עובד עלי! אז איך זה שעזבת אותה רומיאו?"
 
"את יכולה להפסיק עם הרומיאו - דליה!"
 
"אוקי, אל תיקח ללב - סתם צוחקת איתך! ברצינות, למה היא לא באה איתך?"
 
"היא מסיימת את השירות עוד חודשיים ואז היא תצטרף," עניתי לא כל-כך בטוח בעצמי.
"היא באמת יפה בעיניך?"
 
"יפיפיה אמיתית - ברצינות אני לא מבינה איך השארת אותה מאחור יא טמבל!"
 
אני באמת דפוק, גל של קנאה ותיעוב עצמי שטף אותי. היא עכשיו בבסיס, עם הנהג הזה, שמחזר אחריה כל הזמן, מסיע אותה לאן שהיא רק צריכה, ומשאיר לה מכתבים. עם החובש, הקיבוצניק, החמוד, שתמיד מלווה אותה בנסיעות לשטחים, והמש"ק הזה, המושבניק, שהיא נישארת אצלו לפעמים. חשבתי שרק אני שם-לב כמה שהיא יפה, אבל מסתבר שאפילו בתמונת פוטו-רצח הנוראית הזו, היופי שלה מצליח לעבור.
 
 באמת טמבל אין מה להגיד.
 
 

© כל הזכויות שמורות 

 

תגובות

חזרה ליצירות