דייגים , וודקה , ומה שבינהם.

המתנע נבח קצרות והמנוע לאחר שיעול קצר ניעור לחיים,וזמזםנהימות קצובות,מרגיעות משהו.

גרישה רכן קדימה להיטיב לראות את נתיבו הפתלתל בין הסירות והיאכטות שעגנו סביב,הגשם הטורדני לא פסק,

המגדלור בקצה השובר גלים בישר לו שיצא לים הפתוח,למרות שהוא כלל לא היה זקוק לו ולא למצופי אזהרה שהיו פזורים סביב.

היה לו,לגרישה,ימאי מבטן ולידה,אותו חוש שהיה ליורדי הים הקדומים,שידעו לנווט דרכם באוקיינוסים ללא עזרים כלל,חוש מיוחד.

השקיעה נמוחה במהירות ואפילה מאיימת התקרבה מהמזרח,גרישה נשען אחרונית על תמוכה,לפניו לילה שלם של דיג.

הוא לבדו והים,כאבי הגב הציקו לו,שלף מאי שם בקבוק וודקה,לגם מעט ופיטם מקטרת בניחותא,

פלט קללה רוסית עסיסית עת נכשל בהצתת הגפרורים עד שעלה בידו בגפרור הרביעי להפיח בה רוח אש.

הסירה הפליגה דרומה הרחק מנמל יפו,גרישה הכיר היטב את הים וידע שהדגים הטובים נמצאים אי שם מול אשקלון ועזה,לא היה אכפת

לו כלל שהוא למעשה חורג מכללי הדיג, "יופ טפו יומט כולם,מי דואג לגרישה ולודה מתי מוטור הולך קפוט",חשב בזעף.

עצם המחשבה על לודה רעייתו עוררה בו געגועים עזים והחל לפנטז על אופן העינוגים הצפויים לו עם שחר,כשישוב מהים.

מאחור על החוף ריצצו אורות אשדוד,ואילו הרחק בים נצנצו נקודות אור בודדות,בטח חיל הים חשב,היה קרוב עתה ליעדו והחל לשלשל

את הרשת תוך כדי שיוט בסיבוב,במעגל מדויק וכשסיים השליך עוגן,בעודו ניגש להתרווח למנוחה חש לפתע חבטה בצידה של הסירה.

אולי כריש?חשב,אך לא,זה היה אבוב גומי גדול,גרישה גחן מעבר למעקה להדוף את האבוב אך לתדהמתו הבחין למרות האפילה בקרקעית

האבוב ביצור שהוא,שרוע ללא תנועה,שלח יד חסונה וללא קושי שלה אותו משם,היצור התגלה כנער בן 15,צנום,פרצוף ערבי,הנער נראה

ללא רוח חיים,אך כשהצמיד את אוזנו ללוח ליבו חש בדופק,הניחו בזהירות בקרקעית הסירה ויצק לגרונו של הנער מעט משיקוי הפלאים-וודקה.

הנער השתעל,מילמל דבר מה ופתח את עיניו,פחד נוראי ניבט מהן. "אתה לא לפחד,גרישה לא עושה כלום דוואי (יאללה) בוא אוכל משהו"

שלף גרישה את הלחמניה הענקית שהכינה לודה וביצע אותה לשניים, "אוכל,אתה חזק כמו גרישה". הנער החל ללעוס בביישנות עד שנעצר,

שיניו נתקלו בחלק הבשרי,הוא הוציא מפיו ושאל את גרישה "שו אדא?" גרישה ענה "זה אוכל זה טוב,זה חזיר".הנער לא הבין והחל

להשמיע קולות של תרנגולת,פרה,עז,כבש. ברם אף אחד לא תאם כמובן,גרישה הבין את הכוונה וניסה לחקות קול של חזיר,אך כל שהצליח

היה לפלוט מין צווחה צורמנית,דומה לזו שלוחצים על בובה מפלסטיק.

גרישה נאנח,"יופ טפו יומט איזה מדינה,לא מספיק גרישה ללמוד עברית,צריך גם ערבית? ניואז'נה (לא חשוב) עכשיו צריך רבוטה (עבודה)"

ניגש גרישה והתחיל למשוך את הרשת מהים שהוא נעזר במנוף מכני שניצב במרכז הסירה.

הדגים נשפכו לתוך הסירה,עדיין לכודים ברשת בפרפורים אחרונים עזים.

גרישה בחן את השלל מהים בסיפוק.היה מוצלח היום ובהרגשת רוח מרוממת התניע את המנוע והפנה את חרטום הסירה בחזרה לנמל,

נמל יפו,הביתה.

במזרח כבר הבליח אור ראשון,בהתקרבו לנמל,חלפה לידו סירה,סירת דייג אף היא,הוא זיהה מייד את ידידו הערבי,מוסא.

נפנף לו להתקרב וכשהשיקו הסירות קפץ אליו מוסא וחבקו בחום,"תראה איזה דג אני תופס היום" הצביע גרישה לעבר הנער,

מוסא ניגש אל הנער ופתח בדיבור ערבי מהיר,הנער ענה אף הוא בשטף דיבור,לפתע בהתרגשות לא מובנת לגרישה התחבקו השניים.

כשנרגעו,התיישב מוסא וסיפר לגרישה-אני הכרתי את אבא שלו,מתי אני גרתי בעזה,היינו חברים טובים וכשהתחילו המג'נונים שלנו להתפוצץ אצלכם הבנתי זה לא בסדר ומישהו אמר אפשר לעזור לשב"כ,זה יעני כמו משטרה ומי שעוזר מסדרים לו אחלה עבודה ובית פה בישראל.

אבא שלו מיסכין לא הספיק לברוח הרגו אותו.

האמא נשארה עם 2 ילדים,זה אחמד,והאח השניה נהיה חולה והלך עם אמא שלו לבית חולים פה בישראל.לאחמד לא נתנו לעבור,

אז הוא הלך מדרך הים. וואלה הצליח,אללה כארים,אלוהים גדול.

דייג נחמד,חובב שיכר

יצא להפליג,גרונו ניחר

חלף יום,חלפו יומיים

וברשתו רק מלא אצות ומים

לפתע פתאום,ללא אזהרה

הרשת נמתחה,משהו קרה

דג זהב,יפה סנפיר

פתח פיו,והחל להסביר

שחררני נא מזה הרשת

ומשקאות לך אתן מלוא צבעי הקשת

ואיך יגיעו?שאל הדייג מבלי להמתין

פשוט מזוג כוס בכל פעם שתרצה להשתין

ואכן מלוא הכוס פעם אחד פעם

איזה משקאות ואיזה טעם

חוזר הדייג שיכור,עליז

שב לביתו מתנודד ומתיז

אשתו מתייצבת ובידה גביע

ודורשת במפגיע לקבל את המגיע

לא יקירתי ,מלהג הדייג בסיפוק

אצלי תשתי רק ישר מהבקבוק