לחם וחלב.

פעם קראו לה צרכניה, ברבות השנים שארצנו הקטנה החלה להתהדר במילים וניבים אנגלו סקסים,כל ינוקא יודע שזאת מינימרקט,אבל ביננו,שמה יהא להלן :מכולת. מכולת היא ללא ספק חנות חשובה ביותר,מרכז הענינים,בפינת הרחוב,בלב השכונה,או במיוחד במושב. אם למשל גברת פלונית תפגוש את חברתה במכולת,ותמתיק באזנה שבתה השניה כבר בחודש השלישי ,אבל חלילה לה לפרסם זאת,מובטח לה כבר באותו היום שהשמועה תהדהד בכל רחבי המושב,והיא תוכל להתגאות בעניין נפוחה כטווסה. כמו כל מכולת, היתה גם זו שבמושב,אי שם בצפון הארץ,בעל המכולת,גוץ ממושקף וחביב,היה כמעין במאי,המלהק את לקוחותין כשחקנים,מנתח את אופיים, משיא להם עצות,ובוחן בקפדנות כל לקוח חדש ששם רגלו פנימה.

כאלה היו שתיים,שתי נשמות בודדות,ללא קשר,כל אחת בדרכה,נושאת יתמות של עבר ועצב,הבחורה,עדינה,נעימת סבר,וביישנית עד מאוד,באה לסעוד את דודתה שנפלה למשכב,לדאוג למשק הבית,וגם כמובן ללכת למכולת.

ממש בשכנות,חזר לבית ההורים הישן,בחור,שגדל מאז שהתייתם ,אצל הדוד מעבר לים,והחליט מתוך דחף לחזור לכור מחצבתו, בחור נאה היה ,חסון,משכיל,אך באופיו סגור ומופנם ובעיקר ביישן.

בוקר אחד, בדרך המקרה ,חלפו זה ליד זו במכולת,לא החליפו מילה,או מבט,כלום, אבל הבחורה נתנה פזילה מהירה הצידה לפתק שהחזיק הבחור בידו "לחם,חלב" היה כתוב שם,בכתב נאה עגול וברור,נסיונה בקריאת כתבי יד,הקנה לה כשרון לנתח אופיים של בני אדם,"זה אחד עם נשמה טובה",חלפה המחשבה בראשה כשהמשיכה הלאה.

כך נפגשו מידי פעם ,באקראי,ללא אומר או מבט של הכרות,אבל תמיד דאגה להציץ בפתק שבידו,לא תמיד הכתב היה זהה ,לפעמים לחוץ, לפעמים מרושל,לפעמים עצוב,אבל כמעט תמיד היה כתוב"לחם,חלב".

הבחור עצמו,כלפי חוץ,לא הראה אף סימן של רגש,אבל בפנים,עמוק בליבו,חש מידי פעם את הדופק הולם,כל אימת שהתקרבו,אפילו פעם אחת,במעבר בצר נגעו זה בזו,בשוגג,אך זרם החשמל שעבר בהם,לא הותיר ספק.

הביקורים במכולת הפכו תכופים יותר ויותר,בעל המכולת השתאה,הכיצד נועדו יחד,והללו כלל לא מדברים,גם לא במבט.הוא לא ידע מן הסתם, שהבחורה היתה מציצה מתריס חלונה לראות מתי ההוא,שלא ידעה איך להגדירו,חבר?,יצא למכולת,ותיאמה את יציאתה למפגש האילם.

חלפו שבועות,חודשים,והתעלומה עשתה כנפיים במושב לידיעת כולם,כולל הללו השניים,אבל מחסום הביישנות עדיין לא נפרץ,כל אחד מהם חיכה לשני או השניה יעשו את הצעד הראשון.

גנרל חורף הגיע במפתיע עם חיל פרשיו,המטיר גשמי זעף,ונשף ברוחו משבים עזים,שהרעידו בעוצמה ,כל מה שעל פני האדמה, כרגיל ,הבחינה בו,כדרכו, שהוא צועד שפוף אל עבר המכולת,נלחם בכל צעד ברוח העזה,בצעד אמיץ יצאה אחריו,הרוח הפראית שהלמה בה, שמה ללעג את המטריה שבידה,והעיפה אותה הרחק,מרוטה ומרוסקת,המשיכה בצעדה בקושי לכוון המכולת,ואז שחלפה בסמוך לעץ אורן ענק ,קפאה תחתיה כשהעץ קרס בכל כובד משקלו עליה,הבחור ששמע את הרעש האדיר של הקריסה,נפנה בבעתה לאחור,ומייד רץ ריצת אמוק לעברה,וכאחוז טרוף נלחם ושבר ענפים לפלס אליה דרך,כשהגיע מצאה שלמה בריאה ומפוחדת,הרימה בזרועותיו החסונות,ונשאה משם,היא חבקה את צווארו ,וכשנכנסו לבית הייתה עדיין בזרועותיו,ללא אומר נצמדו שפתותיהם בנשיקה שינקה את כל האהבה שבעולם,שנרגעו קמעה ,פנתה אליו

"תוכל לעשות לי טובה ולקנות משהו במכולת?" "כן" אמר ונדרך "אני צריכה לחם וחלב, תזכור?" "אשתדל" ענה בחיוך ונפרד ממנה בנשיקה.

למעלה,גבוה הרחק בשמים, ניער מעליו קופידון את מחטי עץ האורן,התיישב על כיסא ענן,ונאנח בסיפוק וחיוך רחב," אוף, הפעם זה היה מזה קשה ! "

חג שמח

מוטי אשכנזי