יוליה
"יוליה? מה את עושה כאן?" אני שואל מתקשה להאמין שהיא היגיעה עד לפה. בלי ליצור קשר. בלי להגיד כלום. אולי הייתי מביא אותה מהשדה תעופה? אבל איך? אופניים?
"איך הגעת לפה?"
"אתה לא שמח לראות אותי?"
היא שואלת אותי, במקום לענות, ותולה בי את עיניה הענקיות. ליבי צונח, איזה טמבל. לאור הנרות היא הרבה יותר יפה ממה שזכרתי. כאילו ניצן, שפרח בחודשיים שלא ראיתי אותה, בעצם אולי זה יותר כמו חצי שנה, איך הזמן טס, אין לי מושג אפילו כמה זמן עבר. השיער שלה נראה שונה.
"בטח שמח מתוקה שלי, כל-כך התגעגתי אליך! מה עשית לשיער שלך?"
"חשבתי, שתכלת יכול להיות שינוי מרענן. אתה אוהב?"
"זה נראה נפלא, מה זה מתאים לך!" שיקרתי, אפילו בלי שיער היא יפה, אבל למה להתגרות בגורל, תכיף היא גם תשים עגיל באף, אני שונא עגילים באף. בעצם שונא עגילים בכלל, אבל באף זה פשוט נורא, כמו הפרים ברפת.
"שקרן אחד! אתה סתם אומר!"
"לא באמת, רק צריך להתרגל." הסמקתי, מזל שחשוך. ניגשתי אליה, וחיבקתי אותה, חיבוק ממושך. שפתותינו נצמדו. הטעם הנפלא הזה משכר, כמה זמן עבר? אוי נפלא. כמה זמן להתנשק, ווי איזה כיף, מזל שחשוך בקומונה, שלא כולם בוהים בנו. הם בטח בוהים בנו! על הזיין שלי. אוי כל-כך התגעגעתי אליה, ואפילו לא ידעתי. אני אוהב אותה כל-כך.
"בואי תכירי את כולם. כולם זאת יוליה החברה שלי. יוליה זה כולם."
"עודד יא מצחיק אין להם שמות?"
"אני מאיר, אין לי מושג מה בחורה נחמדה כמוך, עושה עם האנטיפט בר המזל הזה."
"אני סו. איך היתה הנסיעה? את בטח גמורה מעייפות! כמה זמן את כבר מחכה כאן?"
"הגעתי בבוקר ונחתי קצת. אחר-כך קראתי את הספר שלי. לא נורא, עבר בכיף."
"אני אביב."
"נעים מאד"
"אני שירי," אמרה שירי ונגשה לחבקה, איך בחורות מתחבקות בפעם הראשונה, שהם נפגשות, כאילו הן אחיות?
"אני דולי, תגידי את רעבה או משהו?"
"אכלתי לכם קצת טופו, מקווה שזה בסדר?"
"אין בעיה תאכלי כמה שאת מסוגלת מהזוועה הזו. לא מתרגלים! זה רק נהיה יותר גרוע עם הזמן."
"אני רואה ששום דבר לא השתנה, עודד עדיין מקטר על אוכל!"
ניגשתי וחבקתי ונישקתי אותה שוב,איך השארתי אותה לבד בארץ? אני צריך לברר אם היא נשארה נאמנה לי.
"זהו, איך אתם חיים פה בחושך?"
"טניה לא שילמה את החשבונות חשמל, רגע, איפה טניה?"
"נראה לי שהיא הלכה כבר לחדר שלה לישון. לא חשוב, תיפגשו כבר מחר."
"למה כיבית את הנר כשהתקרבנו?"
"שמעתי קולות, ורציתי להפתיע אותכם. לא ידעתי, שאתם כל-כך קרביים פה. אפילו לא נועלים את הדלת, ואז מסתערים, כאילו יש מה לגנוב בחורבה שלכם? הפלתם לי ת`לב לתחתונים, איזה פחד."
"מתנצל על קבלת הפנים, אבל אי-אפשר לדעת אם איזה עברין או סוחרי-סמים יחליט פתאום להשתמש בבית שלנו לצרכיו.
"אפשר לעשן?"
"אין בעיה, יש לנו אפילו מאפרה איפושהו, בשביל אורחים"
"עוד לא נגמלת מהסיגריות המסריחות האלה? אל תיתנו לה לעשן, אולי היא תיגמל."
"עוד לא נגמלת מהנדנודים שלך עודד! אל תתנו לו לנדנד, אולי הוא יגמל!"
"את ההתמכרות הזאת אי-אפשר להפסיק"
"מי שמדברת על נודניקים?"
"היי בואו נלך לישון, את כל הריבים, שהחסרתם בחצי שנה האחרונה, תוכלו להשלים אחר-כך. לילה טוב. יוליה, את יכולה לישון במיטה של רין, אם את רוצה."
"לא זה בסדר, אני אשן עם עודד, כבר ישנו יחד במיטה יותר צרה מזו."
לא ישנו כל-כך טוב , אבל לא צריך להיות קטנוני.
"בואי רגע," לקחתי אותה לחדר, וסגרתי את הדלת.
"מה יש?"
"איך מצאת אותי? נדב שלח אותך! השמוק הזה לא יכול לעזוב אותי בשקט!"
"נדב לא שלח אותי. נשבעת."
"את משקרת לי! לא מאמין שהיית מוצאת אותי ככה בכוחות עצמך. מה את חושבת שאני טמבל? אני יודע טוב מאד, שאחי לא יכול, להניח לי, להסתדר לבד. הוא לא מאמין, שאני מסוגל לדאוג לעצמי, השחצן הזה, חושב שהוא הכי חכם בעולם." אמרתי בזעם.
יוליה פרצה בדמעות. כל כעסי התפוגג. רחמים ורגשי-אשמה, מילאו את ליבי. איך אני תוקף בחורה, שכל-כך אוהבת אותי, ומוכנה ללכת עד קצה-העולם, עבורי. מאשים אותה, בכל מיני שטויות. אני יכול להיות כזה שמוק!
"לא, נשבעת לך, עודד. בררתי בשגרירות, והם אמרו לי איפה אתה. הם אמרו שאיבדת את הדרכון, והם הוציאו לך דרכון חדש, אבל עוד לא באת לקחת." היא אמרה בדמעות.
אספתי אותה בזרועותי, "זה בסדר, מצטער. לא התכוונתי. אני לא יודע מה קרה לי. אל תבכי, אני מאמין לך."
התקלחנו במיים קרים, והלכנו לישון. לא היו לי כל כוונות לעשות שום דבר חוץ מלישון. גם הייתי הרוס מעיפות, אחרי חוויות היום, וגם מאיר ואביב, נחרו במיטות השכנות, כמו תזמורת, מתוזמנת היטב. נשכבתי במיטה על צידי, מנסה למצוא מצב, מניח את הדעת, שיאפשר ליוליה לישון, ביני לבין הקיר. מזל שהיא כזאת קטנטונת, אולי היה עדיף שתישן במיטה של רין, היה לה יותר נוח. רכנתי לנשק לה נשיקת לילה טוב, ושפתיה נצמדו לשלי בתאוה, שאינה יודעת שובע. כאילו ארבה, לשעת כושר. היא נישקה אותי בטירוף חושים, עד זוב דם, תוך שאני מנסה לשמור, על קרירות, הרגשתי איך כל עיפותי מתפוגגת כלא היתה.
כל גופי התעורר לחיים. נשקתי לה ברוך. עברתי מפיה לכיוון אוזניה, העדינות. נשקתי לתנוכיה, ולחשתי באוזנה, "אני אוהב אותך מתוקה שלי. כל-כך התגעגעתי".
"גם אני אוהבת אותך, ואני לא חושבת ששמעתי אותך אומר את זה קודם, חסר לך שאתה סתם אומר!" אמרה ונצמדה אלי בכוח שלא זכרתי שטמון בה.
ניסינו לשמור על ריסון ושקט, כדי לא להחריד את שכנינו. נישקתי לצוארה, וירדתי לכיוון שדיה. הפשטתי אותה בזהירות. שדיה הצחורים הבהיקו לעברי באור הירח, מגורים עד אימה. "כל-כך התגעגעתי אליכם, מה שלומכם?"
"מה אתה מדבר איתם, יא גנוב?"
ליטפתי את השמאלי בידי, ואת הימני בלשוני ושפתי. חשתי כיצד הם מתקשחים ובוערים בתשוקה. ירדתי לכיוון הבטן, ולכיוון ערוותה. הכול באיטיות, ובשקט, לבל נעיר את השכנים. יוליה, כמובן, גם לא טמנה את ידה בצלחת.
ככה לאחר זמן שארך בין דקה לנצח, לבסוף לא יכולנו להתאפק יותר. רעידות בלתי רצוניות התחילו, ועמדתי להכנס לתוכה.
"אתה צריך קונדום?!"
"למה? הפסקת עם הגלולות?"
"אני לוקחת אותם עדין. אתה יודע על מה אני מדברת!"
"לא שכבתי אם אף אחת, נשבע לך! ומה איתך?"
היא לא ענתה, רק זנקה אלי, באושר אינסופי וקיבלה את כולי לתוכה. ההתאמה היתה כל-כך מושלמת, שלא הייתי מסוגל להחזיק יותר, ותוך שניות ספורות החל גופי להתכווץ באורגזמה הנפלאה ביותר שחוויתי וגמרתי לתוכה. עזרתי ליוליה באצבעותי, וגם היא גמרה בתרועה חנוקה.
היא פשוט לא מסוגלת לגמור בשקט.
