01/02/01

עדת ראיה

היה זה צהרים חורפי, השמים היו קודרים. באוויר הייתה‏ הרגשה שהשקט מסביב טומן לו הפתעה.

אני אשר חיה בדרך כלל בתוך בועה הפכתי פתאום לעדת ראיה.

צביקה בני הרך נם את שנת הצהרים שלו, אני עמדתי והכנתי לעצמי ארוחת צהרים. לפתע נשמע קול רעם אדיר. הילד התעורר כאשר הוא בוכה בכי חזק, רועד כולו. נתתי לו מוצץ טבול בסוכר אולי יירדם שנית וימשיך את שנתו אך ללא הועיל. מילאתי לו את בקבוק השתייה במיץ פטל, (המשקה האהוב עליו) – אך הוא זרק את הבקבוק בכעס. החלפתי לו חיתול, השמעתי תקליט, ניסתי להקריא לו סיפור שאהב, גם לזה – סרב. כל ניסיונותיי להרגיעו –נכשלו. לא הבנתי מה מביא ילד קטן כל כך לבהלה כזו שאינה ניתנת להרגעה. כשצבי'קה בידיי עטוף בשמיכה ניגשתי לפתוח את חלון החדר לשאוף אוויר צח. חשבתי – ישאף מעט אוויר צח, ייטב לו, יירגע ויירדם. רק פתחתי את החלון ומייד נסוגותי אחורה לקצה האחורי של החדר. מחלון הבית שבקומה הראשונה מעבר לכביש - מול חלוני,  היתמר עשן סמיך וריח כבד של דלק עמד באוויר. רעשי פיצוצי גיצים העפים באוויר מלווים ביללות כאב וזעקות קריאה לעזרה נשמעו. הרוקחת מבית המרקחת שבפינת הרחוב והרופא מהרחוב הסמוך הגיעו במהירות נכנסו לתוך הדירה חבושים מסכות כשהם מגששים ומפלסים את דרכם בתוך העשן. לאחר שתים שלש דקות שהיו הארוכות ביותר אשר חוויתי, הוציאו  את האישה מתוך הבית. החלו להחיותה ואחד השכנים הזעיק אמבולנס.  מכל הבניינים שבסביבה נקבצו אנשים. לפתע יצא מהדירה גבר ערום אחוז להבות כולו כשהוא רץ במורד הרחוב. אנשים ניסו לגלגל אותו בחול שבחצרות לציידי המדרכה  אך הוא קם כשהלהבות ממשיכות לאחוז בגופו. זרקו עליו שמיכה ספוגה במים אולם האש כילתה גם אותה. מגופו החלו לנשור חתיכות עור . נהג האמבולנס שהגיע כעשר דקות לאחר הפניה לעזרה (אשר נראו כנצח) כיבה בעזרת מטף (המצוי בכל רכב,) את האש שלחכה את גוף האיש. עטף אותו בשמיכה ובעזרת החובש העלה אותו לאלונקה. הנהג והחובש עם הפצוע באלונקה עלו לאמבולנס. הנהג הפעיל את הצופר  ויצא במהירות לבית החולים. הלבשתי את בני ויצאנו מהבית אל בית הוריי  אשר גרו ברחוב שקט באותה שכונה.  הגענו להורים ,אשר שמחו לפגוש את נכדם האהוב ואותי. בחדר הקטן המכונה חדר הנכדים, השכבתי את בני על הספה. לידה העמדתי כסא כדי שלא ייפול, והוא מייד נרדם. אני הצטרפתי להוריי שישבו לאכול את ארוחת הצהרים ואכלנו יחד. אחרי הארוחה בזמן שמזגתי לכולנו תה סיפרתי להוריי על המראה הקשה והנורא אשר ראיתי.

לימים נודע כי הדלקה פרצה בשל ניקוי בגדי הגבר בבנזין  על ידי האישה, בשעה שבכיריhם דלקה אש ואדי הבנזין התלקחו. הגבר, שאחוז כויותיו  היה גבוה נפטר והאישה ניצלה.

לאה מרחב