סוף סוף סוף,הגיע,לאחר תלאות מורטות עצבים,ומאבק מתיש במפלצת הבירוקרטית שנקראת
עירייתפ"ת,קיבלנו אישור בנייה, מיהרנו למסגר אותו יפה כיצירת אומנות ,ותלינו בגאוה רבה במקום של כבוד בסלון.
עתה נפנינו לשלב הקל והפשוט,שנקרא :בנייה. הקבלן,בחור נחמד בשם אהרוני,כבר התחייב על תאריך התחלה,וכולנו בני המשפחה,נרגשים,מצפים לבאות.
הבית בן קומה אחת,נבנה בתחילת שנות החמישים,ע"י אבי ז"ל, באותם שנים,שרר צנע בארץ,
וחומרי בנייה היה ניתן להשיג אם בכלל,רק בשוק שחור,וכך הבית שנבנה בשנות הצנע,היה צנוע,וכך
נשאר בצנעתו כל השנים,עם זאת,שמחות נחוגו בו לרוב,ובחצר שכה הרביתי בילדותי לשחק,גדלו עצי פרי
וגן יפה ומטופח,אבל הבית הלך והזקין.
במהלך השנים,לאחרי נישואי לזוגתי שתחייה,ואף הבאנו לעולם 3 צאצאים שובבים ונחמדים,רצה הגורל,
וירשתי את הבית,כמות שהוא.
זוגתי,עיקמה פנים,רטנה,זעפה,כעסה,רגזה,רקעה ברגליה,אבל השלימה עם הגזירה בתנאי שנשפץ.
ובכן,אדם זקן,יכול לאפר עצמו כדבעי,לחבוש פיאה שופעת,ללבוש בגדי צעירים אופנתיים,ועוד כהנה וכהנה,
אך לעולם ישאר תרח זקן.
כך גם הבית,קירות הוסרו,אחרות הוקמו,חדרים התכווצו,אחרים התרחבו,טלאים טלאים,לא שיפרו הרבה,
והבית דמה יותר למאורת עכברים,מרובת מחילות.
התקרה,תקרת רביץ למי שמבין,שכבה דקיקה של גבס,רתחה כמחבת בקיץ הלוהט,ושמה ללעג את המזגן,ואילו בחורף,עת הגשמים הגיעה,הרעפים מעל,דאגו להעביר בבטחה כמויות מים שטפטפו
בניגון עליז לתוך סירים וקערות,שהוזזו בהתאם,לאורכו ורוחבו של הבית, הקור כלל לא הפריע,
שכן,בני הבית רכוסים במעילים עבים ושמיכות,מחבקים באהבה בקבוק מי-חם,או חתול,כאלו לא חסרו,
וכך עברו מספר שנים מאושרות,עד שיום אחד נעמדה זוגתי,בחמת זעם,עיניה רושפות,והודיעה די,
או לגדול או לחדול,או שמוכרים,או או שמרחיבים ומשפצים כמו שצריך.
במשאל עם ביתי,הוחלט ,משפצים. וכך ישבנו ימים שלמים כל בני הבית מעלעלים בכמות לא נדלית
של ז'ורנלים,ומנסים לפנטז את בית חלומותינו,חלק התמונות,השאירו אותנו משתאים ופעורי פה,
ולבסוף הוחלט על קומה שנייה מעץ,בסגנון אוסטרי-שוויצרי,שנראה מקסים,כמו כן הוחלט לשנות לחלוטין
את הקומה הראשונה,ולהתפנק במטבח על מחצית שטח הבית הישן, פיצויים לבעלת הבית על שנות התסכול בקיטון.
איתרנו קבלן,ובסיור שערך לנו בגאוה,נדלקנו,הבחור אכן יודע את מלאכתו,כעת כאמור החלה המלחמה בבירוקרטיה,שגזלה פרק זמן נכבד,כמו גם חלק מעצבינו המרוטים.
הגיע הרגע הגדול,הקבלן אהרוני,פורש את תכניתו,כך שלא נצטרך אפילו לעזוב במשך עבודתו,
תחילה ,יש בדעתו,לסלק את גג הרעפים,להציב קורות,והקומה השניה מעץ כבר מוזמנת משבדיה,
ומוכנה להרכבה,ולכשתסתיים,יעברו בני המשפחה למעלה,ואז ישפצו את הקומה הראשונה,
יפה,שמחנו.
חודש ספטמבר,צוות אהרוני,הכולל 2 תאילנדים,2 סינים,1 רומני,1 שבדי, ואהרוני עצמו שדובר מין
שפה משונה,אבל כולם מבינים.
יום העבודה הראשון,בחדווה וגיל,כל הרעפים,עפים, אחרי שנים שגרמו לכל כך הרבה דמעות של גשם,כמו גם דמעות בעיני זוגתי,אחריהם מסולקים כל שלדי העץ שהשחירו והרקיבו ברבות השנים,
כעת נותרה רק התקרה.מרת רביץ,שמררה,את החיים,כה רבות.
אני עומד מהצד,השמחה מתחלפת בהדרגה לדאגה,אני רואה לחרדתי איך השמים במערב משחירים
,ועבים עבים, עד כדי אימה,נערכים למתקפה,גנרל חורף צץ ללא כל אזהרה.
אהרוני הקבלן,בבטחון מרגיע,רץ ומביא יריעות ניילון,הוא וצוותו מכסים את התקרה לאורכה ולרוחבה,
ובברכת להתראות מחר נפרדים לשלום.
הלכו הם,ובא הגשם,והחלו להצטבר בריכות על התיקרה,משמיעות קולות פצפוץ,לא מבשרי טובות,
מפעם לפעם,קרסה חתיכה תיקרה ומין בועה-בלון,בגודל ישבן של פיל בצבצה בחדר זה או אחר,
דאגנו להצטייד במגבים,ובמשך שעות הלילה נלחמנו בפולשים,הודפים אותם בחוזקה החוצה ,למעלה,
שקול המים הניגרים ונשפכים במפלים,מצידי הבית לא משאיר הרבה עידוד.
מפעם לפעם,פה ושם טפטף עלינו,מתערבב בזיעה שכיסתה את פנינו,אבל איך שהוא הגשם פסק,
האיר היום,הבוקר בא, הילדים לבית-ספר,ואני לעבודה,נפרד בנשיקה מזוגתי,שנשארת כזקיף נאמן
על משמרתו,וממתינה לפועלים.
בעבודה,לאחר שעה קלה מרגע הגיעי,צלצול טלפון לא מפתיע כלל,זוגתי מעבר לקו צורחת בהיסטריה :
ת-חז-ו-ר ה-בי-ת-ה ע-כ-ש-י-ו מ-י-י-ד ,אני חוזר,בדרכי גשם זלעפות שוטף,
נכנס הביתה,המראה שניגלה לפני,לקוח מעולם אחר ,הזוי,זוגתי רטובה עד לשד עצמותיה עומדת במרכז
הבית,הגשם ניתך עליה בעוז,מבט למעלה מגלה שמים,אין תקרה, והיא עומדת וגורפת במגב,כלומר
היא אמנם מבצעת תנועות גריפה אך היא רק מצליחה לעורר גלים בבריכה שעומקם מעבר לכפות הרגליים,על פניה הבעת אימה וזעם,במלחמתה בכוחות הטבע.
לא יכולתי להתאפק,ופרצתי בצחוק היסטרי לתדהמתה,הפועלים שהגיעו בינתיים,הוציאו במהירות את
הרהיטים,ושארית הפליטה,שעוד ניתן היה להוציא,וביציאת מצרים מטורפת,הועבר הכל לחדר מדרגות
לבית שממול,וכאילו נס,ראינו שם שלט דירה להשכרה,באותו היום,נערנו את בעל הדירה המנומנם,
ערכנו חוזה,וכבר עברנו דירה,במבצע בזק.
לאחר כתשעה חודשים ,לנגד עיננו, נולד בית יפהפה,מיוחד,מרווח,מקסים ושובה לב,בית בן שתי קומות,
והעיקר, זוגתי שתחייה מאוהבת ביצירה המופלאה,עד עצם היום הזה.
חג שמח
מוטי אשכנזי
