אחוות אחים

פעם, היה היו שתי אחים ,עובדי אדמה היו,באיזה כפר קטן אי שם,היו יוצאים יחד לעבודה,עם שחר ,עמלים בשדה שירשו מאביהם, עד חשיכה,ואז היו שבים איש איש לצריפו שהיו סמוכים זה לזה.
אחד האחים היה נשוי ואב לשלושה ילדים ואילו האח השני היה רווק,
כשהגיעה עת איסוף היבול , היו מחלקים אותו בינהם שווה בשווה ,ומאחסנים אותו כל אחד בחצרו שלו, עד למכירתו.
לילה אחד, שנתו של האח הרווק נדדה, והמחשבה שהטרידה אותו הייתה :
אני רווק ,צרכי מועטים,ואילו אחי מטופל במשפחה ,והעול על כתפיו כבדיותר,מן הראוי שחלקו ביבול יהיה גדול יותר.ואכן קם האח הרווק באמצע הלילה, יצא לחצר,ובנחישות העביר חלק מיבולו לערימת היבול שבחצר האח.
ממש באותו לילה גם האח הנשוי שנתו נדדה,ומחשבה שחולפת במוחו:
אני כבר מבוסס,נשוי ,ילדים,מתפרנס מספיק ויותר למחייתי,ואילו אחי גלמוד,וצריך לבנות את עתידו,מן הראוי שחלקו יהיה גדול משלי כדי שבבוא היום יהיה לו ממה לקיים את משפחתו. וגם הוא קם,ויצא באישון לילה והעביר כמות של יבול מחצרו, לערימה בחצר האח.
עלה השחר,הקיצו האחים ,ויצאו את ביתם ,אגב כך הציצו כדרך המקרה בערימת היבול,ומה גדולה היתה הפתעתם שהערמות היו בדיוק באותו גודל,אך לא אמרו דבר,אולי רק חלמנו ולא עשינו כלום,חלפה בראשם מחשבה זהה.
הגיע הלילה ,ושוב, אח אחד מעביר,ולאחר מכן האח השני מעביר,ושוב בבוקר הם מופתעים לגלות שהערמות אותו דבר,כך לילה אחר לילה, והם עדיין לא אומרים אחד לשני את פשר החידה, לבסוף אחד האחים החליט לפתור את התעלומה ונשאר כל הלילה בפינה אפלולית בחצר והמתין,
,ואכן לא חלף זמן רב והאח השני יצא להעביר יבול ,נפגשו האחים,הביטו זה בעיני זה ומייד הבינו את אשר עבר עליהם בלילות אחרונים,
נפלו איש על אחיו בחיבוק אמיתי של אחווה ושוויון.

על פי המסורת   המקום בו התרחשה העלילה,היה הר המוריה,

ושם נקבע  שיבנה בית המקדש
סמל לאחווה ושוויון,מה שיחסר ברבות השנים

עת שנאת חינם  תביא חורבן על ישראל

 

חג שמח

מוטי אשכנזי