חזרה ליצירות
שירים

קטע 4 מיומן(לא לפי הסדר)ואולי 5

גנסיס | (26/10/2007 14:03) | 67 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
 
 
אחר כך הכל ישכח.לכן יש לרשום.להשחיל הזיכרון באלבום,להאיר בשעות קשות.
אנחנו שוב בירושלים.ירושלים שלך.עוברים ליד מונומנט של מדרגות המתחילות מהקרקע ,אך תקועות באוויר."מה זה?"הפעם אתה השואל.ואני-שאולי אלה המדרגות מהשיר,שמובילות לירושלים של מעלה.הפסיון של מתאוס ,באך,וירושלים-עבורי הם אתה.
אנחנו נוסעים ל"הר המגנט"ואתה אומר שאנחנו בעצם במדבר יהודה.מצביע על הטרשים היבשים.פה ושם משתפלים עצי תאנה,עץ עתיק,תחתיו ערביה פולה כינים מראשה של ילדה קטנה.עץ זית מתעקם לו בעקשנות הצידה."כאן ,ברמת רחל הייתי עם איזו חתיכה,אהובה שלי"אתה אומר ,קורץ לי ואני ניזכרת.כמעט ושכחתי אותו מיקרה."אין כאן שום הר מגנט"אני אומרת ,אבל אורי מתעקש"הדתיים בטוחים שממנו יבוא המשיח,ראי אני מכבה את המנוע,המכונית בעליה,ותראי שהיא תעלה מעצמה"ואכן זה קורה.אנו מסיירים בגילו(ה).אורי מסונוור מהאבן הלבנה ואני ניזכרת בפסוקים"לא יאמר לך עוד עזובה..כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש"כל פסוקי הנחמה של ישעיהו לירושלים עולים בזיכרוני פיתאום"לא יאסף עוד שימשך..התשכח אשה עולה מרחם בן ביטנה ואנוכי לא אשכחך הן על כפיים חקותיך,חומותיך נגדי תמיד"ופסוקי הנחמה לירושלים הופכים לפסוקים שנאמרים כמו אלי"כי לרגע קטון עזבתיך וברחמים רבים אקבצך"
וברחמים רבים אורי שם ימינו תחת ראשי בחדר הצנוע ששכרנו בעין-כרם"את משתעממת"שואל ,כשהשקט ממשיך"נהפוך הוא"
אני עונה בפלצנות ושנינו צוחקים.ואני חושבת לי"זכרי כל רגע.כי עוד שניה הוא יהיה העבר ואחר כך -רק זיכרון"
 
לילה.פנס הרחוב מאיר את החדר.שתיים אחר חצות.לידי כמו צל עובר.כבר התרגלתי להיות לבד.לבקר יטלפנו אלי הבנים,לפי תור,לראות"אם הכל בסדר"זה שנים אחדות מאז..כשאני מתעוררת בלילהצל עובר,מלטף את פני וגווי"זוהי אשלייה אופטית"אני אומרת לי"זה בגלל הנקודות שמופיעות לי לפעמים בעינים"אבל הצל אפרורי,מוארך,רך,חולף ביעף ונעלם.הוא אינו מירא,כמינהגן של רוחות בסיפורים,יש בו נחמה ,בלי מילים,נעלם מיד.כך בכל לילה.רופא העינים אומר על הנקודות בעינים שיעבור לי"אבל זה יקח זמן"אני לא מספרת לו על הצל,שעוטף אותי כל לילה,כמו לוחש..ונעלם.
אבל אז,לפני שנים,הייתי עם אורי בירושלים.כשאיני יכולה להרדם,אני זוכרת כל מילה שאמרנו.
 

תגובות

חזרה ליצירות