סיפורים

מי שמע על סמיר? BC?

סמיר הוא בחור ערבי נחמד ,עדין ,אדיב,מנומס ונעים הליכות. סמיר חי בכפר קטן ושליו , כולם מכירים את כולם, אם יש למשל חפלה בכפר אז כמובן שכולם הולכים,ממש אדיליה פסטורלית.
יום אחד, יש חתונה בכפר וכולם הולכים,גם סמיר שלנו,מתישבים על כסאות במרכז הכפר ,ועל במה קטנה עומד הקדי ומברך את הזוג המאשר ,בנאומו משבץ הקדי דברי חכמה וקודש,ובאין

מגאפון באותם הימים הקהל שומר על דממה מוחלטת מתוך חרדת קודש וגודל המעמד. מלותיו של הנואם המכובד נאמרות בהטעמה ,לאט,ועם הפסקה מעת לעת מה שמשאיר רושם עז על

השומעים.
והנה, באחת ההפסקות באמצע המשפט שכולם דרוכים וקשובים בדממה מוחלטת,סמיר לא יודע איך,אבל פתאום ללא הודעה מוקדמת כרעם ביום בהיר,משתחררת לו נפיחה (נאד למי שלא יודע)

אדירה בעוצמתה,אכן כרעם ביום בהיר,כל הקהל ללא יוצא מן הכלל הפנה את פניו בתדהמה לכוון של סמיר,בנסיון להבין איך כזה בחור שקט ועדין משחרר כזאת פדיחה ועוד בפהרסיה ועוד

בזמן נאומו שלהקדי !
סמיר ,תחילה מתכווץ בכסאו מבקש שהאדמה תבלע אותו בזה הרגע, אבל אחרי כמה שניות של התאוששות ,קופץ סמיר מכסאו כנשוך נחש ,וכל עוד נפשו בו נמלט,שברקע נשמעים מלמולי

רוגזה,תוכחה ואף קללות מיושבי הכפר.
בלי לחשוב פעמיים אוסף סמיר מעט לתרמיל,ויוצא את הכפר על מנת לא לשוב לעולם,לברוח מהחרפה כמה שיותר רחוק.
הימים,ימי פלשתינה של אז,ללא גבולות,וכל החפץ בכך יכול היה להגיע לכל רחבי תבל בלא להזדקק לויזה או אישור,בכל אופן,סמיר שלנו הגיע עד לאן שנשאו רגליו ,ונרגע.
חלפו שנים,סמיר נישא,הקים משפחה וחייו זרמו על מי מנוחות.
חלפו עוד שנים,סמיר כבר אדם מבוגר,אפילו זקן, והנה כבר מספר לילות ששנתו נודדת והחזיון שמופיע בקביעות ברקע הוא לא אחר מאשר נוף כפר מולדתו,כך לילה אחר לילה,גם הגעגועים עשו

את שלהם.
לבסוף,עם לא מעט התלבטות,ארז תיק,ויצא למסע לכפר הולדתו.
מגיע סמיר לכפר,מביט סביבו ונוכח שהרבה לא השתנה,פה נוסף בית,שם ירד בית,והוא מתקדם לאיטו לכוון ביתו שלו ,יותר נכון מה שהיה פעם.
והנה הוא מגיע,נעמד מול הבית ומסתכל,בחצר הבית שיחק לו איזה ילד וכשהבחין בזר ניגש אליו והתבונן בו בסקרנות
ופה התחיל דו-שיח:
סמיר: ילד,אתה גר פה?
ילד:כן,למה?
סמיר: למה? ,למה שאני גרתי בבית הזה פעם.
ילד: באמת? מתי?
סמיר: אוהו,מזמן.
ילד:כמה מזמן?
סמיר:מזמן מזמן.
ילד:אבל כמה מזמן מזמן,
סמיר: מזמן מזמן מזמן, ויותר מזמן
חושב הילד , ואז אורו עיניו :
מזמן מזמן מזמן
 לפני הפדיחה של סמיר ? , או אחריה ?


חג שמח!
מוטי אשכנזי

תגובות