החותנת

הוה ידוע לקהל החתנים, שיש גורם חשוב ביותר

שלא ניתן כלל להתעלם ממנו - החותנת.

יש חתונה,ששון ושמחה,ממש כך,

ששון לבית לוי,בחור נחמד,

נושא בשעה טובה ומוצלחת את בחירת ליבו,

שמחה,לבית קוניספולסקי,ילדה יחידה

ילדה טובה של אמא, אמא פולניה,

החתונה כיד המלך,ברוב פאר והדר,

מכובדים ומוזמנים לרוב,כל המי ומי,

נעדר רק אבי הכלה,ששמו אף לא הופיע,

בכרטיס ההזמנה המהודר,

יודעי דבר יספרו בלחש שהלה,

לפני שנים,לא יכול היה לשאת עוד,

עצביו המרוטים,על סף השגעון,

ובחשכת הלילה,שם פעמיו,

לקצה השני של כדור הארץ,

כשהוא מוותר, על מחצית מרכושו,

ובצער על ילדתו היחידה, ובעצם,

הדבר העיקרי שגורם לו להמלט כמי שקפאו השד,

זה השד עצמו, חבוי בגוף אשתו.

ובכן ,החתונה מתנהלת באוירה מלכותית,

ומי המלכה? האמא של הכלה כמובן,

מגונדרת עד כדי גיחוך,בחליפה נוצצת,

מחייכת בשיני הזהב לכל עבר,

ענק זהב על צוארה,מכסה טפח קמטים,ומגלה

כיפליים, פניה מרוחים בצבע כדבעי,

וכל כולה ארשת חשיבות ואדנות,

הלא היא בעלת הממון,ועל פיה ישק דבר,

מה זה חשוב שהחתן קצת מצוברח,

צביטה בלחי,תפיחה בישבן ,מעלה חיוך עגום

והבת ,משוש חייה ומקור גאותה,

ילדה טובה גבעתיים,מחונכת וממושמעת,

סרה ונשמעת,לכל גחמה של אמא,

בלי היסוס ופקפוק,הקל שבקלים,

נדמה התזמורת,התפזרו האורחים

וששון מתרווח במונית, מתיר את העניבה,

ובראשו מפנטז את ליל הכלולות,

בסוויטה המלכותית,על מיטת מים,

נע וזע ששון, בתענוג עילאי בוחש בשמחה

כלתו, רגע,לפני הפורקן,טלפון,

החותנת נזכרת לחלק הוראות אחרונות,

לכלה התמימה,שמהנהנת בצייתנות.

ושוב חוזר חלילה ,יום יום לילה לילה,

כל ירח הדבש,אין ספור צלצולי טלפון

עם דברי הסבר,מה לעשות ואיך.

שבים בני הזוג לדירתם החדשה,

שנקנתה עי ,הגברת קוניספולסקי כמובן,

ובחגיגיות,מוסרת להם את המפתח ,

ומציגה את חדרי הבית,

נשמתו של ששון פורחת,

שמגיעים לחדר שבו החותנת מכריזה

בגאוה ,וזה החדר שלי,

ששון לוי, בחור רגוע בדרך כלל

מתפרץ בחימה, מקלל, בועט,

רוקע ברצפה, מטיח אגרוף בקיר,

אך ללא הואיל, עם שוך הזעם

נשבע לעצמו, להתעלם לחלוטין

מהמטרד,ולא להחליף אפילו לא מילה.

עברו ימים, עברו לילות,ששון שקוע

בקריירה,ואיך שהוא הסתגל למצב,

אמנם מידי פעם אגב משגל סוער,

במיוחד ששמחה רכבה מעל,

חש בדקירות בגבו ,מכל מיני קמיעות,

שלא קשה היה לנחש איך הגיעו לשם,

גם שפלחי שום מילאו את ישבנו,

לא עשה מזה עניין,

התינוק הראשון בינתיים,טרם נוצר

למרות כל העצות והמבצעים של החותנת,

חלפו שנים,ודומה ,שכולם הסתגלו למצב,

והנה יום אחד, מקבל ששון לוי צו קריאה

לחודש מילואים, כיאה לבחור מהשורה

נפרד מזוגתו בנשיקה,ומבט אוהב.

לאחר שבועיים,חש ששון געגועים עזים

לאשתו,גם ההוא מלמטה,ניצב והודיע

שיש לו ועוד איך מה להגיד בעניין,

ובכן, בעזרת חברים מסורים מקבל

ששון חופשה קצרה,ומגיע באישון לילה,

חושך,אפילה,מתוך רצון לא להעיר

נפשות לא רצויות,מתגנב בחשאי לחדרם

מתפשט בשקט,מחליק למיטה הזוגית

מפשיל בעדינות ורוך,את כותונתה

קצת ליטוף לעורף,ואז משקיע את כל כולו

בתאות בשרים,שהוא מנשק ומלטף את גבה,

באנחת רווחה בא על סיפוקו,ובצמא לו

קם, וניגש למטבח להרוות את צמאונו,

מה גדולה היתה תדהמתו,

שמחה, רעיתו אהובתו,עמדה במטבח,

וטרחה בבישול כלשהו,

תחילה שמחה שמחה לראותו,

אך השמחה הפכה לזעם נוראי,

כשגמגם וסיפר את קורותיו האחרונות

שמחה ניגשה לחדרם ,הדליקה

את האור,ופנתה לאימה בכעס,

האם לא יכולת להגיד לו שהוא

טועה, ולהפסיק ??

האמא-החותנת,נתנה מבט נוזף

בבת וענתה : נו באמת,

אני כבר ארבע שנים לא מדברת איתו,

מה פתאום שאני אתחיל עכשיו ??

חג שמח

מוטי אשכנזי